1. כללי
סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996 קובע כדלקמן:
“עצור יוחזק במקום מעצר, באחריות משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, שהשר לביטחון פנים הכריז עליו כמקום מעצר; הכרזה לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.”
כידוע, הוחלט משיקולים מינהליים כי עצורים יוחזקו במתקנים שבאחריות שב”ס. פקודת בתי הסוהר מגדירה בסעיף 1 “אסיר” כמי שנתון כדין במשמורת בית סוהר. על-פי הגדרה זו מי שנעצר כחוק ונתון במשמורת בבית הסוהר הוא “אסיר” כמשמעו בפקודת בתי הסוהר.
סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר קובע כי “אסיר רשאי להגיש לבית-המשפט המחוזי שבאיזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן: בסימן זה – בית-המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן: בסימן זה – עתירה)”.
לפיכך, ניתן לראות כי ההליך הנכון לבקשה מסוג זה, שהיא בעניין הנוגע למעצרו של העצור, הוא הליך של עתירת אסיר. העתירה יכולה להיות מופנית כנגד כל גורם בין רשויות המדינה, שיש לו מעמד בכל הנוגע למעצרו של העותר-העצור.
במקרה ולמשטרה תפקיד על-פי דין בנוגע למעצרו של עצור, ניתן להגיש את העתירה הן כנגד שב”ס והן כנגד המשטרה, ביחד, בהיותם הגורמים המעורבים בקבלת החלטות בנוגע למעצרו[1].
ככל שמדובר במעצר, כאשר לשב”ס אין את המידע המלא בנוגע לעצור, ובמיוחד כאשר העצור עדיין נתון בחקירה, ממילא יינתן משקל רב יותר לעמדת המשטרה ולמידע שיועבר על-ידי המשטרה לשב”ס, ואולם הסמכות להחליט את ההחלטה הסופית נתונה לשב”ס. על שב”ס, כרשות מינהלית, לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים בטרם ייתן החלטתו.
ולסיכום, השב”ס הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניינו של עצור, לרבות עצור לתקופה קצרה, ולא כל שכן עצור עד לתום ההליכים, ככל שהן נוגעות לתנאי מעצרו, לרבות לעניין בקשתו לצאת לחופשה או להשתתף בחתונה בלווי של סוהרי שב”ס.
2. הוצאת עצור לחופשה
אופן הפעלת הסמכות לקבלת החלטה על הוצאה לחופשה של עצור מחייב את השב”ס להביא בחשבון במסגרת שיקוליו את העובדה שמדובר בעצור, על כל המשתמע מכך. וכדברי בית-המשפט ב- בש”פ 5874/02[2]:
“ככלל, אין זה סביר שאדם יהיה משוחרר לחופשה אם נקבע על-ידי בית-המשפט שנשקפת ממנו מסוכנות המחייבת את מעצרו עד לתום ההליכים.
עם זאת, יש ומתעוררות נסיבות או מתקיימים אירועים יוצאי-דופן המצדיקים מתן חופשה לעצור. ההחלטה אם לאפשר חופשה לעצור מסורה לשיקול-דעת הממונה על החזקת העצור – שירות בתי הסוהר. כדי שהחלטה כזו לא תעמוד בסתירה להוראת המעצר של בית-המשפט, היא תאופשר רק כאשר ניתן לקיים את החופשה המבוקשת בליווי צמוד של שב”ס או משטרה בתנאים מגבילים שנקבעו לכך בנוהלי שב”ס לעניין חופשות אסירים. נוהלי שב”ס מסדירים על-פי אמות-המידה שנקבעו בהם את העילות המצדיקות חופשה קצרה לרגל אירועים משפחתיים, את סוג האירוע ואת הקירבה המשפחתית המקימה עילה לחופשה וכן את דרכי האבטחה של יציאתו של העצור. עניין זה מסור לשיקול-דעת שב”ס והוא מבטיח שהחופשות האמורות תוענקנה באופן מצומצם ושוויוני לכל אסיר ועצור אם נוצרו נסיבות מיוחדות המצדיקות את מתן החופשה.”[3]
סמכות שב”ס להחליט בעניינו של עצור אינה פוטרת אותו מלהביא בחשבון את החלטות בית-המשפט אשר הורה על מעצרו, על נימוקי החלטתו. בנוסף, על השב”ס להביא בחשבון את עמדת משטרת ישראל בכל הנוגע לבקשת העצור לצאת לחופשה.
3. ביטחונו של עצור
ב- ב”ש (חי’) 1885/07[4] טען משיב מס’ 3 כי הוא סובל מהתנכלות בבית המעצר בו הוא שוהה. בית-המשפט קבע כי חזקה על נושאי התפקידים בבית המעצר והסוהרים כי ידאגו לשלומו ובטחונו של המשיב. יחד עם זאת, בפני המשיב פתוחה הדרך לפנות בעתירת אסיר בעניין זה, אם יחשוב שבטחונו איננו מוגן כנדרש.
4. אי-קבלת טיפול רפואי הולם
ב- ב”ש (חי’) 1895/07[5] קבע בית-המשפט כי ב”אשר לקשיי הנשימה מהם סובל המשיב, הרי חזקה על מפקד בית המעצר כי ידאג להפניית המשיב לרופא בית המעצר ככל שהדבר יידרש. בכל מקרה, למשיב שמורה תמיד הזכות לפנות בעתירת אסיר אם לטעמו לא יזכה לטיפול רפואי הולם”.
[1] ב”ש (חי’) 3561/08 גיא אלקיים נ’ שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3) 11378(2008).
[2] בש”פ 5874/02 אריאל אטיה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(5) 865 (2002).
[3] ראה גם רע”ב 7869/06 איגור קוטובסקי נ’ מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 5134 (2006).
[4] ב”ש (חי’) 1885/07 מדינת ישראל נ’ סאלם בן חמד חוג’יראת ואח’, תק-מח 2007(2) 1818 (2007).
[5] ב”ש (חי’) 1895/07 מדינת ישראל נ’ חמזה בן מחמוד מחאמיד, תק-מח 2007(2) 105 (2007).
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
