בית-המשפט לתביעות קטנות אינו מוסד לבר-שיפוטי והוא אינו חיצוני למערכת השיפוט הרגילה. נהפוך הוא, המדובר בבית-משפט שלום אשר שר המשפטים הסמיכו לשבת כבית-משפט לתביעות קטנות {סעיף 59 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984 (להלן: “חוק בתי-המשפט”)}.
אין המדובר בבית-משפט שלום מהסוג הרגיל. זוהי מחלקה בפני עצמה, בעלת תפקיד וסמכויות מוגדרים, הפועלת על-פי סדרי דין משלה והיא בעלת צביון ייחודי, שונה משל בתי-משפט השלום הרגילים.
אין לטעון כי סמכותו של בית-משפט השלום זהה לסמכותו של בית-המשפט לתביעות קטנות. סמכותן של ערכאות אלה שונה בתכלית – הן לעניין הסמכות העניינית {סעיפים 51 ו- 60 לחוק בתי-המשפט; רע”א 292/93 סרבוז נ’ אופק בע”מ, פ”ד מח(3), 177 (1994); ע”א 596/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ’ גל, פ”ד לט(3), 477 (1985); בש”א 1445/97 אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ יקותיאלוב סופיה ואח’, תק-על 1997(2), 547 (1997)}.
מוסד התביעות הקטנות נועד לסייע לאזרח ולצרכן הקטן, ולמעשה לכל אדם אשר חש כי נגרם לו אי-צדק, אלא שבשל הקשיים הכרוכים בפניה לבתי-המשפט האזרחיים הרגילים אינו יכול או אינו מעוניין להביא את עניינו בפני צינורות השיפוט המקובלים.
ד”ר דויטש, במאמרו “בית-המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן”, עיוני משפט כרך ח’ (תשל”א-ל”ב), 345, מבהיר את הקשיים שמערימה מערכת השיפוט הרגילה בפני הצרכן הקטן. לדבריו:
“הקושי העיקרי של הצרכן שנפגע אינו באיתור זכותו המהותית כי אם במימושה של זכות זו במערכת המשפטית, כיוון שגם כאשר החוק מקנה סעדים לצרכן לא תמיד ניתן להפעילם הלכה למעשה… נקיטת הליכים משפטיים דורשת יוזמה, כרוכה בהוצאות ניכרות, גוזלת זמן רב ותוצאותיה אינן ברורות. לא פלא הוא שהצרכן מעדיף, במקרים רבים, לוותר על זכותו המשפטית ובלבד שלא לפנות לערכאות.”
לגישתו, “הדרך שנקבעה בחוק שיפוט בתביעות קטנות היתה לתקוף ישירות את הקשיים הכרוכים בפניה לערכאות. ואכן, פתיחת שערי המשפט בפני “האזרח הקטן” היתה גם המטרה המוצהרת של החוק כפי שנכתב בדברי ההסבר: ‘עיקר הכוונה בהקמת מוסד שיפוטי זה הוא לאפשר לאזרחים, הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטרדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף קטנים לפני המוסד השיפוטי החדש” {ס’ דויטש “בית-המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן”, עיוני משפט ח’ 345}.
באמצעות סדרי דיון פשוטים, דיני ראיות “מרוככים” ואגרות משפט נמוכות, מוסד התביעות הקטנות מעניק לציבור פורום נאות לפתרון סכסוכים אזרחיים המערבים סכומי כסף קטנים.
על מטרת המוסד יכולים אנו ללמוד גם מדברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, התשל”ה-1975, שם צויין כי “החוק המוצע בא לקבוע דרך שיפוט מיוחדת בתביעות אזרחיות קטנות. שיפוט זה יהא, אומנם, במסגרת בתי-המשפט השלום הרגילים, אך הדיון בתביעות הקטנות יהיה ללא פורמליות, מהיר וזול”.
ואכן, בחוק שיפוט בתביעות קטנות, התשל”ו-1976 סטה המחוקק מהנהוג בבתי-משפט השלום, במטרה להבטיח את היעדים הנזכרים.
כך, למשל, בסעיף 4 לחוק {כיום סעיף 62 לחוק בתי-המשפט} הסמיך המחוקק את בתי-המשפט לתביעות קטנות לסטות מדיני הראיות הרגילים וקבע כי הם אינם קשורים בסדרי הדין הנהוגים בבתי-משפט אחרים. בדברי ההסבר לסעיף, בהצעת החוק, הודגש כי מטרת ההוראה היא לפשט את הליכי הדיון בכדי להגיע להכרעה מהירה.
מן האמור עולה שבית-המשפט לתביעות קטנות הוא בית-משפט הנכלל במערכת בתי-המשפט, אלא שסמכותו מוגבלת לתביעות מסוג מסויים ובגובה כספי מסויים {בש”א (יר’) 5151/99 שיכון ופיתוח נ’ חסון אבירם, תק-של 2000(3), 947 (2000)}
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
