ההבדלים בין בית משפט לתביעות קטנות לבין בית משפט רגיל

1. כללי
בין בית-המשפט לתביעות קטנות לבין בית-משפט אזרחי אחר {שלום/ מחוזי} קיימים הבדלים מהותיים רבים כפי שנפרט להלן בהרחבה.

2. סמכות עניינית – הבדל ראשון
סעיף 60(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984, קובע כדלקמן:

“60. הסמכות
(א) בית-משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד:
(1) לתשלום סכום שאינו עולה על 33,900 שקלים חדשים;
(2) למתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה, כששווי המצרך או התיקון או סכום העסקה, לפי העניין, אינו עולה על הסכום האמור בפסקה (1), ובתביעה שכנגד לסכום או לצו כאמור, ובלבד שהתביעות אינן לפי זכות שהומחתה או שהוסבה ואינן בסמכותו הייחודית של בית-משפט אחר.”

על-פי סעיף הנ”ל, עילת התביעה מוגבלת לסכום כספי של 33,200 ש”ח או לתיקון, או להחלפה, או לביטול עסקה, בסכום הנ”ל. תביעה העולה על הסכום הנ”ל אינה יכולה להידון בבית-משפט לתביעות קטנות ומכאן שעילת התביעה היא “מוגבלת” מעצם הגשתה לבית-משפט לתביעות קטנות.

לעניין הסמכות העניינית יש לציין כי “בית-המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית-משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית-משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית-משפט יותר מחמש תביעות” {ראה סעיף 60(ב) לחוק בתי-המשפט}.

3. סמכות מקומית – הבדל שני
בעניין זה קובעת תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל”ז-1976 (תיקראנה להלן: “התקנות” או “תקנות שיפוט בתביעות קטנות”), מספר חלופות לעניין קביעת הסמכות המקומית של בית-המשפט לתביעות קטנות {בעניין זה ראה בהרחבה להלן}.

4. מיהות התובע מוגבלת – הבדל שלישי
רק אדם פרטי-יחיד, רשאי להגיש תובענה אזרחית לבית-המשפט לתביעות קטנות. כלומר, גם מיהות התובע מוגבלת.

5. ייצוג על-ידי עורך-דין ברשות בית-המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו – הבדל רביעי
ייצוג על-ידי עורך-דין בבית-המשפט לתביעות קטנות, אין לבעלי הדין זכות לייצוג על-ידי עורך-דין, אלא רק ברשות בית-המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו, כפי שקובע סעיף 63 לחוק בתי-המשפט.
בצו שיפוט בתביעות קטנות, התשל”ז-1977 הסמיך שר המשפטים את המועצה הישראלית לצרכנות לייצג בעל דין, ברשות בית-המשפט.

במקרה שבית-המשפט לתביעות קטנות מתיר ייצוג לבעל דין, עליו להרשות גם לבעל הדין השני להיות מיוצג.

הכלל בבית-משפט לתביעות קטנות הוא, שאין לתובע זכות מוקנית להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. מטעם זה ואף מטעמים כספיים, התובעים רובם ככולם אינם עושים שימוש בזכות לייעוץ משפטי לפני הגשת התביעה.

אף כי בישראל טרם הוצהר על קיום זכותו החוקתית של אדם להיות מיוצג על-ידי עורך-דין {ד”ר ש’ לוין תורת הפרוצידורה – האזרחית מבוא ועקרונות, סעיף 45}, לא יכול להיות ספק כי “זכות האדם לייצוג מהווה אף היא חלק מזכויות היסוד… זכות היצוג הפכה לחלק מכללי הצדק הטבעי … עיקרי הצדק הטבעי הינם תנאי מוקדם לעשיית משפט בכלל ומשפט הוגן בפרט … הזכות למנות מייצג הנה חלק ממשפט הוגן” {דברי כב’ השופט מ’ גל ב- ה”פ (מחוזי – יר’) 339/98 טוביה חיים נ’ “אגד” אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ, התשנ”ט(ב), 913 (1999)}.

מתוך הרציונל הכללי לאפשר דיון פשוט ומהיר בהליכים בבית-משפט לתביעות קטנות, ניתן ללמוד, כי האינטרס הצרכני גובר על אינטרס בעל הדין להיות מיוצג על-ידי עורך-דין.

6. בית-משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית-משפט אחר, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה – הבדל חמישי
בית-משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית-משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה {ראה סעיף 62(ב) לחוק בתי-המשפט}.

תקנה 9 לתקנות קובעת כי “לבית-המשפט יהיו הסמכויות הנתונות לבית-משפט שלום בעניינים שבסדר דין או שבנוהג, לרבות תשלום שכר בטלה לעדים; אולם רשאי בית-המשפט שלא להשתמש בסמכות מסמכויות אלה אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה”.

תקנה 13 לתקנות קובעת כי “בית-המשפט יקבע את סדר הבאת ראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו”.

תקנה 14 לתקנות קובעת כי “בפרוטוקול הדיונים יירשמו תמצית דברי העדים ושאר הדברים שנאמרו בעת הדיון”.

הזמן המוקדש לכל דיון ודיון מוגבל מראש כפי שהדברים באים לידי ביטוי בחוברת דברי הסבר בנושא תביעות קטנות, הוצאת הנהלת בתי-המשפט, הניתנת לכל תובע, שם נכתב “בתביעות קטנות יש חשיבות רבה לנוסח כתב התביעה משום שבית-המשפט אינו מקדיש זמן רב לשמיעת עדויות בעל-פה או לחקירות נגדיות” {מהד’ רביעית, עמ’ 10}.

לפרוטוקול המשפט נודעת חשיבות רבה. פרוטוקול לקוי אשר אינו משקף את מהלך המשפט ואינו מאפשר לבית-המשפט של ערעור לדעת כיצד התנהל הדיון, משמש, משום כך, עילה לביטול פסק-הדין ולעריכת דיון חדש.

יובהר כי אין בית-המשפט חייב לרשום בפרוטוקול הדיון כל מילה היוצאת מפי עורך-הדין או בעל הדין ודי בכך שהפרוטוקול ישקף בצורה מרוכזת ותמציתית את עיקרי הדברים.

נראה כי בבית-משפט רגיל יש לרשום בפרוטוקול את דברי העדים במלואם, ולא בתמצית.

לעומת-זאת, בבית-המשפט לתביעות קטנות העדים הם בעלי הדין עצמם ובכל מקרה, העדים מצד התביעה הם תמיד בעלי הדין-התובעים. הוראה זאת לעניין רישום הפרוטוקול בתמצית, אף היא ממחישה, בצורה פלסטית, את אופי הדיון בבית-משפט לתביעות קטנות קרי, קצר ותמציתי כמתאים ל”קטנות שבקטנות”.

7. אופן הגשת הערעור – הבדל שישי
בבית-המשפט לתביעות קטנות הערעור הוא ברשות ולא בזכות, וזאת בניגוד למושכלת יסוד, בדיסציפלינה המשפטית הכללית, לפיה, הבקרה המובנית על כל פסק-דין היא באמצעות ערעור אחד בזכות ולאחר מכן ערעור ברשות.

השוני אם כן הוא לא רק בסדרי הדין כי אם בזכות יסוד מהותית {ראה בהשוואה סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה}.

8. ראיות – בית-משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית-משפט אחר – הבדל שביעי
סעיף 62(א) לחוק בתי-המשפט קובע כי “בית-משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית-משפט אחר; אין בהוראה זו כדי לגרוע מדיני חסינות עדים וראיות חסויות”.

אין ללמוד מכך כי בהכרח פועל הכלל לטובת התובע, שבדרך כלל אין לו כל השכלה משפטית ועל כן גם אינו יודע באיזה מקרים ראוי שיתנגד להגשת ראיה {עדות שמיעה, העתק}.

נדגיש כי מאחר ועסקינן בתביעות קטנות, הנתבע – שהוא בדרך-כלל תאגיד – עושה שימוש רב בעדויות שמיעה והגשת ראיות לא במקור – עדויות או ראיות שאינן קבילות בבית-משפט רגיל.

9. מינוי שופט – הבדל שמיני
סעיף 66 לחוק בתי-המשפט קובע כדקלמן:

“66. מינוי שופט בקיצבה (הוראות שעה, תשס”ו-2006)
שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית-המשפט העליון, רשאי למנות לתקופה ובתנאים שיקבע, שופט בקיצבה שימלא תפקיד של שופט בית-משפט לתביעות קטנות; בשבתו בדין יהיו סמכויותיו של שופט שנתמנה כאמור כסמכויות שופט בית-משפט שלום.”

בהוראה הנ”ל אין הגבלה על זכות מזכויות התובעים ואולם ברור שיש כאן שוני, המלמד על עמדת המחוקק כי השיפוט במקרים כה פעוטים “קטנות שבקטנות” אין בו לפגוע בכלל היסודי לפיו מסתיימת כהונת שופט בצאתו לקיצבה {ראה גם סעיף 7 לחוק יסוד: השפיטה; סעיף 13 לחוק בתי-המשפט}.

מקור המאמר – abc-israel.it