עתירת אסיר כנגד הממונה הארצי על עבודות שירות

נפסק לא אחת, כי עבודות השירות מהוות חלופה לעונש של מאסר בפועל וניתנות כפריבילגיה לנאשם כדי למנוע את שהותו מאחורי סורג ובריח[257]. בית-המשפט יבדוק באם ההחלטה שניתנה סבירה ואם לאו[258].

1. יתרת ימים ספורים לריצוי

ב- עע”א (חי’) 105/06[259] נדונה עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת נציב שב”ס אשר אימץ את המלצת הממונה על עבודות שירות והורה על הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות באופן שבו יהיה על העותר לרצות את יתרת עונש המאסר כמאסר בפועל.

העותר טען, כי הוא לא ידע כי יש הטוענים שלא השלים את ריצוי עונשו, לא זומן לשימוע ולא ידע על החלטת נציב שב”ס נשוא עתירה זו עד שנעצר באקראי בעניין אחר לאחרונה ואז הודע לו כי הוא דרוש לחקירה ולמאסר.

מנגד, מתגובת השב”ס עולה כי במהלך עבודתו היו לעותר איחורים רבים בהגעה לעבודה ובנוסף הוא לא הקפיד על רישום כרטיס הנוכחות. לעותר נשלח זימון לשימוע שהוחזר על-ידי רשות הדואר פעם אחת בציון “ת.ד. סגור” ובפעם השניה בציון “העתיק את מקום מגוריו למען לא ידוע”.

כב’ השופט ר’ שפירא בקבלו את העתירה קבע כי “בהתחשב בעובדה שלא נותרה לעותר יתרת ימים רבה לריצוי, ובהתחשב בטיב ההפרה בגינה לא השלים את ריצוי עונשו, סבור אני כי יש מקום, לפנים משורת הדין, לאפשר לו להתייצב לשימוע בפני הממונה על עבודות שירות כדי שזה ישמע טענותיו ויחליט האם לאפשר לו להשלים את ריצוי עונשו בעבודות שירות”.

2. היעדרות מהעבודה מחמת מלחמה

ב- עע”א (חי’) 458/06[260] נדונה עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת נציב שב”ס אשר אימץ את המלצת הממונה על עבודות שירות והורה לעותר לרצות את יתרת מאסרו, 116 ימים, כמאסר בפועל.

העותר הוזמן לשימוע. לאחריו הוחלט כי “אין בדבריו הסבר סביר לניתוק הקשר עם הממונה על עבודות שירות”. העותר טען כי אשתו היתה מצויה במצב של דכאון ובתקופת המלחמה הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולשהות בחיפה ולא היה מי שיטפל בילדיו ומטעם זה לא התייצב לעבודה. בנוסף, העותר טען כי לא יצר קשר עם ההמונה מחמת העובדה כי לא היה ברשותו מספר הטלפון.

כב’ השופט ר’ שפירא בקבלו את העתירה קבע כי “במצב הדברים הרגיל דין העתירה היה להידחות. אלא שמעיון במסמכי שב”ס עולה כי אכן ההיעדרות מהעבודה היתה בתקופת המלחמה וגם ניתוק הקשר עם העותר היה בתקופה זו. סבור אני כי לא ניתן להתעלם מהמציאות בעת ההיא, כאשר שוקלים את מכלול הנסיבות בעניינו של העותר. בעת בה משרדי ממשלה שלמים באיזור הצפון ננטשו בפועל על-ידי ממלאי תפקידים, אין מקום להלין כאשר בעל משפחה נאלץ לעזוב את מקום מגוריו ולעבור למקום אחר, וגם התקשה ביצירת קשר עם הממונה על עבודות השירות. תקופת המלחמה האחרונה לא היתה רגילה לתושבי הצפון ולעניין זה לא ניתן משקל ראוי במכלול הדיונים וההחלטות בעניינו של העותר”.

3. הפעלת עונש מאסר ממשי

ב- רע”ב 4833/07[261] קבע בית-המשפט כי “מקום שנאשם מבטא בהתנהגותו אי-התאמה לריצוי עונש שיקומי, לא נותר מנוס אלא להפעיל לגביו מאסר ממשי, וזאת כדי להבטיח את האפקטיביות של הענישה, ולהגשים בכך את תכלית ההליך הפלילי”[262].

4. נסיבות אישיות מיוחדות

ב- רע”ב 5126/08[263] המבקש נמנע מלהתייצב לריצוי עונשו, ובחלוף למעלה משנה מיום מתן החלטת נציב בתי הסוהר, משנעצר בידי המשטרה בחשד להפרת הוראה חוקית, עתר הוא לבית-המשפט המחוזי נגד ההחלטה.

המבקש טען כי מצבה הרפואי הקשה של אימו, פטירת דודו וסיועו לאביו החולה הם שהובילו להיעדרויותיו הרבות מעבודתו. עוד טען כי בחלוף חודשים ארוכים של אשפוז נפטרה אמו, והוא נותר בביתה עם חמשת אחיו ואחיותיו הנאלצים לתמוך זה בזה.

מנגד, המשיבה מתנגדת וטענה כי המבקש בחר ביודעין לנתק את הקשר עם הממונה על עבודות השירות ולהתעלם מההודעות אשר נמסרו לו על הפסקתן.

בדחותה את הבקשה קובעת כב’ השופטת ע’ ארבל כי דעתה “כדעתו של בית-המשפט המחוזי. השתלשלות העניינים במקרה דנן מצביעה על זלזול מוחלט מצד המבקש, הן כלפי עבודות השירות אותן נדרש לרצות וכלפי הגורמים המוסמכים עליהן, הן כלפי החלטת נציב בתי הסוהר על הפסקתן המינהלית של עבודות השירות”.

ב- רע”ב 9459/07[264] נפסק מפי כב’ השופט י’ אלון:

“1. המבקש הורשע בבית-משפט לתעבורה בנהיגה במכונית בזמן פסילת רישיון. דינו נגזר לארבעה חודשי מאסר בעבודות שרות, אותם החל לרצות ב-17.12.06. שבועיים בטרם סיים את ריצוי עבודות השירות, נעצר המבקש כשהוא נוהג במכונית, גם הפעם בזמן פסילת רישיון. בעקבות כך, ולאחר שימוע שנערך לו – החליט נציב שב”ס על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בהתאם להוראות סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, התשל”ג-1977.
המבקש עתר לבית-המשפט המחוזי כנגד החלטת הנציב, וביום 28.10.07 החליט בית-המשפט (כב’ השופט ג’ נויטל) לדחות את העתירה, והורה כי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר (שבועיים) ביום 18.11.07.
בפני בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי. נימוקי הבקשה מתמצים בשניים: הראשון – הנסיבות הלא נאותות, על-פי הטענה, בהן נערך השימוע למבקש עובר להחלטת הנציב; השני – נסיבותיו האישיות והמיוחדות של המבקש והמחלה הקשה שתקפה את בנו.
במקביל להגשת הבקשה עתר המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט עד למתן החלטה לגופה של בקשתו, ובקשתו זו נעתרה.
…
כך הוא גם לגופם של דברים. המבקש, בעודו מרצה את עונשו שהוטל עליו בשל נהיגת מכונית בשעת פסילה, שב ונעצר בשל אותה העבירה. בין לבין הוא הודה בביצוע העבירה הנוספת והורשע בדין. זהו מקרה מובהק המצדיק הפסקה מינהלית של עבודות השירות.
טענתו הנוספת לגבי הדרך בה נערך לו השימוע – בטרם החלטה – נבחנה לגופה ולעובדותיה בבית-המשפט קמא, ולא נמצא בה ממש.
מתוך כל אלה – דין הבקשה להידחות.
3. לאחר שנתקבלה החלטת הנציב חלה החרפה חמורה במצב בריאותו של בן המבקש עקב גידול שנתגלה במוחו. הגידול הוסר בניתוח, והילד נזקק להמשך טיפולים ולסיועו של אביו. נסיבות מיוחדות אלה ייתכן ויש בהן שיקול המצדיק הגשת בקשה על-ידי המבקש לנשיא המדינה להקלה ביתרת העונש שנותר לו לרצות.
בא-כוח המדינה, בהגינותה, מסכימה כי ריצוי יתרת עונש המאסר (כשבועיים) יעוכב לפרק זמן שיאפשר למבקש לפתוח בהליך שכזה. עמדה זו ראויה היא ונכוחה.
אשר-על-כן, אני מחליט כדלהלן:
א. בקשת הרשות לערער – נדחית.
ב. אני מעכב את מועד תחילת ריצוי יתרת עונש המאסר עד ליום 1.7.08, והמבקש יתייצב אותו היום בשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתל-אביב לריצוי יתרת עונשו.”
ב- עע”א (י-ם) 202/08[265] עסקינן בעתירה לביטול החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר בגדרה אישר הנציב החלטתו של הממונה על עבודות השירות להפסקה מינהלית של עונש עבודות השירות, אשר הושת על העותר, ולריצוי היתרה במאסר של ממש.

העותר טען כי מחמת נסיבותיו האישיות יש לקבל את העתירה. העותר טען כי המדובר באב חד-הורי לילד בן 3 וחצי שנים, אשר התגרש מאשתו (אימו של הילד), המכורה לסמים קשים. העותר ובנו אינם מצויים עוד בקשר כלשהו עם האם. העותר מגדל את בנו עם הוריו המבוגרים, סבו וסבתו של הילד, כאשר הילד ישן בביתם של הסבא והסבתא, העותר דואג לבקרו באופן יומיומי ואחראי, יחד עם הוריו, לתפקודו של הילד. העותר הינו המפרנס העיקרי של הילד ועובד שעות רבות כדי לשאת בנטל פרנסתו ופרנסת בנו כמובן. העותר הינו ההורה היחיד למעשה של בנו ודואג לכל צרכיו, הפיזיים והנפשיים כאחד. בשל החשיבות שבזמינותו לכלל צרכיו של הילד ביקש העותר לדחות תחילת ביצוען של עבודות השירות לחופשת הפסח או לחופשת הקיץ – אז יוכל הילד לשהות בבית סבו וסבתו והעותר יוכל לבצע עבודות השירות בלא שיהא כבול כליל לסדר יומו של הילד.

בנוסף, העותר נערך לקליטת בנו בביתו ולא יוכל להמשיך לעבוד שעות רבות כל כך. על-כן הוא מצוי מזה כשנה בהליכים מול משרד הבינוי והשיכון לצורך קבלת סיוע בתשלום שכר הדירה שלו ושל בנו. העותר ציין גם דבר בעיותיו הבריאותיות שלו בעת האחרונה. עוד טען כי העברתו לבית הסוהר, בהתאם להחלטתו של הנציב, תסב לו נזקים כבדים וכן תפגע בבנו ובהתפתחותו התקינה, באופן בלתי-מידתי.

מנגד, המשיבה טוענת כי העותר לא התייצב כנדרש ובשיחה טלפונית שקיים עימו המפקח טען העותר, כי ביקש לדחות המועד לתחילת ריצוי עונשו. המפקח הבהיר אז לעותר, כי יש לבקש הדחיה מבית-המשפט וכי העותר אינו יכול לקבל החלטות בנדון על דעת עצמו.

בדחותו את העתירה קבע כב’ השופט עוני חבש כי “החלטתו של הנציב בעינה עומדת. העותר ירצה 45 ימי מאסר בפועל של ממש חלף עבודות השירות אשר הושתו עליו בתחילה”.

5. התנהגות בעייתית

ב- רע”ב 5231/08[266] קבעה כב’ השופטת ע’ ארבל כי “המבקש הפגין התנהגות בעייתית לכל אורך ריצוי עבודות השירות אשר כללה היעדרויות ואיחורים חוזרים ונשנים מבלי שסיפק להם אישורים וללא מתן הודעה מוקדמת. גם בהתנהגות זו, כשלעצמה, יש כדי להקים את התנאים המנויים בסעיף 51ז(א)(1) ו- (2) לחוק, המאפשרים למשיב להחליט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות”[267].

ב- רע”ב 9683/07[268] קבע בית-המשפט כי “המבקש הוזהר מספר פעמים וניתנו לו מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו, הזדמנויות אותן לא ניצל. משכך החלטת הנציב נשענת על תשתית ראייתית מוצקה, והיא סבירה בנסיבות המקרה”.

ב- רע”ב 618/08[269] קבע בית-המשפט כי לא מצא “כי בנסיבות העניין יש להתערב בהחלטה על הפסקת עבודות השירות שהוטלו על המבקש. המבקש הפגין התנהלות בעייתית ביותר לכל אורך ריצוי עבודות השירות, אשר כללה התנהגות לא הולמת, ואף אלימה, במקום העבודה והיעדרויות חוזרות ונשנות ללא מתן הודעה מוקדמת. אמנם, ברשות המבקש אישורים רפואיים לחלק מהיעדרויותיו, אך אין בכך כדי להצדיק את העובדה כי נעדר מעבודות השירות בלא כל הודעה ומבלי שיצר קשר עם הממונה עליו במהלך הימים בהם נעדר”[270].

6. פתיחת חקירה פלילית כנגד נאשם בעודו מרצה את עונש על דרך עבודות שירות

פתיחתה של חקירה פלילית היא עילה שבדין להפסקת עבודות השירות. הגם שעל-פי לשון החוק אין חובה “פורמלית” על נציב שירות בתי הסוהר לברר את רצינותה של החקירה ומה עשויה היא להעלות בסיומה, ראוי הוא כי ישתכנע שנוכח התשתית הראייתית יש בסיס לפתיחתה.

תשתית זו צריכה להיות “בעלת עוצמה משמעותית, שיש בה כדי לבסס באורח סביר את השימוש בכוח ההפקעה… אם נפתחה חקירה פלילית, יש להצביע על כך שהחקירה נושאת עימה מטען כזה של חשד פלילי שאינו מצדיק באורח סביר את המשך העבודות, אלא את המרתן במאסר ממש”[271].

הפקעת עבודות השירות, גם במקרה של פתיחת חקירה פלילית, היא עניין שבשיקול-דעת. דומה הדבר, למשל, להפרת תנאי שחרור בערובה, שאף אם דרך המלך לגביה ככלל היא החזרה למעצר, נוכח הפרת האמון שניתן במשוחרר בערובה, אין בית-המשפט “חייב להחזיר נאשם למעצר ממנו שוחרר בתנאים מגבילים בכל מקרה בו הנאשם מפר את תנאי השחרור”[272].

ב- רע”ב 426/06[273] קבעה כב’ השופטת א פרוקצ’יה כי “פתיחת חקירה פלילית כנגד נאשם בעודו מרצה את עונש על דרך עבודות שירות מקימה חשש מהותי כי הפריבילגיה של ריצוי מאסר בעבודות שירות שוב איננה הולמת אדם שבמהלך ריצוי עונש שיקומי מסתבך בביצוע עבירות נוספות. קיומו של חשש כזה עלול להוציא נאשם כזה מקטגוריית העבריינים אשר ענישה שיקומית מתאימה לנסיבותיהם האישיות. מאסר בעבודות שירות הוא חלופה הולמת אשר נועדה להיטיב עם עבריינים שהפשע אינו מאפיין את דרך חייהם, ולאפשר להם לרצות את עונשם במסגרת המיטיבה עימם. אולם מקום שאדם הנהנה מריצוי עונש שיקומי, מצביע בהתנהגותו על כך שבחר בדרך עבריינית, יש בכך כדי לקעקע את הבסיס עליו נשען העונש השיקומי, ולהצדיק החזרתו למסלול העונשי”.

7. רשות ערעור על החלטת נציב שב”ס

[257] רע”ב 426/06 נאסר חווא נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 3425
(2006); רע”ב 1871/05 מהראן נתאנה נ’ הממונה הארצי על עבודות שירות ואח’, תק-על 2005(1) 3392 (2005).
[258] ראה גם עע”א 5978/97 ירון ימין נ’ מדינת ישראל, תק-על 97(4) 389
(1997). באותו עניין קבע בית-המשפט כי:
“שיקול-הדעת מוקנה על-פי דין לנציב בתי הסוהר, ובית-המשפט לא יתערב באותו שיקול-דעת אלא אם נפל בו פגם המצדיק התערבות מצד בית-המשפט.”
[259] עע”א (חי’) 105/06 שחאדה אוסמה נ’ הממונה הארצי על עבודות שירות, תק-מח 2006(1) 4925 (2006).
[260] עע”א (חי’) 458/06 מופק אחמד קאדריה נ’ הממונה הארצי על עבודות שירות ואח’, תק-מח 2006(4) 6891 (2006).
[261] רע”ב 4833/07 שאדי חליחל נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2007(2) 4460 (2007).
[262] השוו רע”ב 426/06 נאסר חווא נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 3425
(2006); רע”ב 4973/06 עמי אדרי נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(3) 1053
(2006); רע”ב 533/07 ב’ ע’ נ’ מדינת ישראל, תק-על 2007(1) 727 (2007).
[263] רע”ב 5126/08 גבריאל רביבו נ’ מדינת ישראל, תק-על 2008(2) 3993
(2008).
[264] רע”ב 9459/07 יורם קשת נ’ מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 4435 (2007).
[265] עע”א (י-ם) 202/08 שלמה פרסי נ’ מדינת ישראל – נציב שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(2) 9676 (2008).
[266] רע”ב 5231/08 ירון דוגה נ’ נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(2) 3650
(2008).
[267] ראה גם רע”ב 533/07 ב’ ע’ נ’ מדינת ישראל – הממונה על עבודות השירות, תק-על 2007(1) 727 (2007); רע”ב 6094/06 חסדיאן נ’ נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(3) 2067 (2006); רע”ב 4973/06 אדרי נ’ שירות בתי הסוהר – מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 1053 (2006).
[268] רע”ב 9683/07 תומר טולדנו נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(2) 255
(2008).
[269] רע”ב 618/08 ארתור שפובולוב נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2008(1) 3314
(2008).
[270] ראו גם רע”ב 6029/06 מוחמד סרי נ’ נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(3) 1715 (2006).
[271] רע”ב 426/06 נאסר חווא נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 3425
(2006).
[272] דברי כב’ השופט י’ זמיר ב- בש”פ 3962/00 פהיד בן מוחמד ג’אנם נ’ מדינת ישראל, תק-על 2000(2) 1749 (2000); ראו גם בש”פ 9670/03 לאוניד טיומקין נ’ מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 443 (2003); בש”פ 8046/05 יצחק וקנין נ’ מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 2961 (2005); רע”ב 11160/07 מדינת ישראל נ’ מרדכי ביטון, תק-על 2008(1) 2430 (2008).
[273] רע”ב 426/06 נאסר חווא נ’ שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 3425 (2006).

מקור המאמר – abc-israel.it