צו עשה זמני

1. מהותו של צו עשה זמני
מקור הסמכות ליתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני הוא סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד-1984, הקובע כי כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי, מוסמך ליתן פסק הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה (שהוא למעשה צו מניעה) או ביצוע בעין (דהיינו אכיפה) וכל סעד אחר שייראה לנכון בנסיבות העניין שלפניו {ראה גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, נבו הוצאה לאור בע”מ, תשע”ו-2015, עמ’ 893}.

בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 {להלן: “תקסד”א”} לא נקבעו הוראות מיוחדות למתן צו מניעה זמני, אם כי תקנה 362 לתקסד”א קבעה מסגרת כללית לסעדים זמניים.

לעניין תקנה הנ”ל כותב כב’ השופט אורי גורן בעמ’ 862 כדלקמן:

1) השיקולים העיקריים אותם שוקל בית-המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשת סעד זמני הינם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולי צדק;

2) על בעל הדין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. דהיינו, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ”מקבילית כוחות” – ככל שבית-המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך;

3) “זהות הסעד” אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן הסעד הזמני; אם שוכנע כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני. אך ככל שהסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי, ייטה בית-המשפט שלא להיעתר לבקשה, שכן אין זה תפקידו של בית-המשפט להכריע בהליך העיקרי במסגרת מקדמית.

כמו-כן, כותב כב’ השופט אורי גורן (בעמ’ 894) כי אם מתן פסק-דין מסוג “עשה” או “לא תעשה” מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט, הרי שמתן צו זמני {בעניינים אלה} – על אחת כמה וכמה.

קיימים ארבעה מבחנים למתן צו מניעה זמני, והם:

א) מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה (שמירת המצב הקיים);

ב) התובע הוכיח לכאורה את זכותו, אשר למענה הוא דורש מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים;

ג) נטיית מאזן הנוחות – שקילת אי-הנוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן, וכן בחינת השאלה אם נזקו של התובע ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי;

ד) קיום שיקולי יושר המונעים את מתן הסעד, כמו היעדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות וכיוצא בזה;

ה) בדונו בבקשה למתן צו מניעה זמני יבדוק בית-המשפט את קיומן של ראיות לכאורה, וכן אם למבקש סיכוי טוב לזכות בדינו, וכן את מידת הנזק שעלול להיגרם לבעל הדין האחד או לרעהו, אם יינתן או לא יינתן הצו, והשוואת הנזקים זה לזה.

בקשר לבקשה לצו עשה זמני כותב השופט אורי גורן בעמ’ 907 לספרו כדלקמן {ראה גם תא”ק (רמ’) 47894-05-16 עיריית רמלה נ’ סולימן אבו סוויס, תק-של 2016(3), 29564 (2016)}:

1) קשה יותר לזכות בסעד זמני מסוג צו עשה זמני מאשר לקבל את הסעד ההפוך של צו מניעה זמני. בעוד שהסעד האחרון עומד בקריטריונים לעניין שמירת המצב הקיים, הרי שבמתן צו עשה זמני יש לכאורה משום שינוי המצב הקיים;

2) גם קיומו של צו עשה זמני בא מכוח סעיף 75 לחוק בתי-המשפט, הקובע את סמכותו של בית-המשפט במתן סעדים. דוגמאות לסעד זה הן: חיוב הנתבע בהמשך אספקת מים או אמצעי אנרגיה (חשמל, דלק, וכיוצא בזה);

3) צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד. אך כאשר נוכח בית-המשפט כי התערבותו הינה חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם – הצו יינתן

2. מהם השיקולים במתן צו “עשה” זמני?
נוסף על השיקולים דלעיל, המתווים את שיקול-הדעת השיפוטי בנוגע לסעדים זמניים באופן כללי, קיימים שיקולים מיוחדים לעניין מתן צו עשה זמני דווקא. ייחודו של צו העשה הזמני הינו, שברגיל יש בו דווקא כדי לגרום לשינוי מהמצב הקיים. שינוי שכזה בהליך זמני הוא נדיר {בר”ם 5346/03 מלבסקיה נ’ שר הפנים, תק-על 2003(2), 2234}.

אין איפוא תמה, כי קשה יותר לקבל צו עשה זמני {גורן, שם, 419} ואכן, צו עשה זמני יינתן כאשר יהא בו כדי לסכל שינוי חד-צדדי מהמצב הקיים, שבוצע זמן קצר ביותר קודם לכן ופגיעתו חמורה.

במילים אחרות: אם אדם שינה בין לילה את המצב, יורו לו להשיבו כמקודם, בבחינת החזרת המצב לקדמותו לשם שמירה עליו, אולם, זאת רק בסמיכות ממש למעשה.

נושא זה כרוך וקשור, איפוא, לסוגיית השיהוי המיוחדת לצו העשה, שאם השתהה המבקש מעבר לסמיכות הזמנים האמורה, יחשב הצו הזמני המבוקש על ידו כשינוי של המצב הקיים.

מן העבר השני נקשר הנושא למיצוי הסעד הסופי בזה הזמני, שהרי עשייה להבדיל מהימנעות יש בה כדי להוות תרופה אופרטיבית. מכאן שבעתיים היא נדירותו של צו העשה הזמני.

בעבר סוכמה ההלכה בסוגיה זו של צווים עשה זמניים, ב- ע”א 213/64 {ברא”ז נ’ נציב המים, פ”ד יח(3), 647, 653}:

“בית-המשפט אינו ממהר ליתן צו זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו.”
{ראה גם רע”א 2430/91 טיב טירת צבי נ’ דליקטיב הקניון, פ”ד מה(4), 225}

ב- רע”א 338/88 {חמיס נ’ שטרן, פ”ד מג(4), 552, 555; ראה גם רע”א 2430/91 טיב טירת צבי נ’ דליקטיב, פ”ד מה(4), 225} נפסק כדלקמן:

“מתן צו עשה זמני נתון לשיקול-דעת בית-המשפט, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני בית-המשפט בהפעילו את שיקול-דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט – לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה – עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל איפוא לתקן את אשר כבר שונה.”

עם-זאת נקבע בפסיקה, כי באותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבהן זכאי המבקש מהותית לסעד זמני, אין בזהותו לסעד העיקרי כדי לשלול תמיד את מתן הסעד, אף אם לעיתים יש בדבר, למעשה, כדי להכריע את גורל התיק {בש”א (יר’) 2058/03 מזרחי אסתר נ’ כהן יוסף ואח’, תק-מח 2003(2), 8746, 8747; ראה גם בש”א (יר’) 16725/04 נהלה אבו רמילה נ’ המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(3), 3998}.

מן מהפסיקה עולה כי: “מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני” {ראה למשל בש”א 3504/00, ע”ב (חי’) 7037/00 מוחמד היבי נ’ היריית תמרה – אגף החינוך, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.01.01)}.

ב- בש”א (יר’) 16226/04 { בש”א (יר’) 16226/04 מחמד סביתאן ואח’ נ’ המוסד לביטוח לאומי ואח’, תק-עב 2004(3), 193 (2004)} נדונה בקשה ליתן צו עשה זמני המורה למשיב לשלם למבקשים גמלת הבטחת הכנסה. בית-הדין דחה הבקשה בקובעו כי מדובר בבקשה לצו עשה, הניתן ביד קמוצה ובמשורה. עוד נקבע:

“זאת ועוד. סעד זמני נועד לשמר מצב קיים ולמנוע שינוי בלתי-הפיך. בענייננו מדובר בתביעה כספית לתשלום שלא שולם קודם לכן. משכך אין מדובר בשינוי מצב קיים. יתר-על-כן, בא-כוח המבקשים לא הצביע בבקשתו על טעם כלשהו, או על נסיבות יוצאות דופן המצדיקים מתן סעד זמני, או מתן צו עשה, פרט לזמן שחלף מאז הוגשה התביעה למשיב, ולא הובהר מדוע לא תידון בקשתם של המבקשים על דרך של תובענה, וכפי שנדונות תביעות אחרות מסוג זה בבית-הדין.”

ב- בש”א (יר’) 5843/04 { מ’ א’ ואח’ נ’ י’ י’, תק-של 2004(4), 1589 (2004); ראה גם בש”א 9675/04 ג.ש נ’ א.ש., פדאור 04(19), 653 (2004)} נבחנה סיטואציה שבה לצו מניעה כבר לא היתה כל נפקות ועל-כן שקל בית-המשפט מתן צו עשה בהבהירו את הטעמים המאוד מיוחדים לכך. וכדבריו:

“מניעה מול צו עשה
30. אמנם בבקשה שהוגשה לפני, התבקש סעד של צו מניעה שימנע מהמשיב להתקרב לנכס ולהשתלט עליו. אולם, גם אם נכון הדבר כי רק ימים ספורים (לכל היותר – 5) לפני הגשת הבקשה, המשיב למעשה פלש לנכס בניגוד להסכמת הבעלים האחרים, וללא ידיעתם, ומטרת הבקשה היתה למנוע את השתלטותו על הנכס, לא ניתן להתעלם מהמצב העובדתי שהשתנה, בו אין חולק, כי המשיב פלש לנכס בניגוד להסכמת הבעלים. ולכן גם הסעד שהתבקש הפך לשגוי, ואך ברור כי המבקשים ביקשו למנוע כניסתו/פלישתו לנכס.
כאמור, טענת המשיב, כי קיבל את הסכמת הדייר היוצא לשהות במקומו בנכס בתקופת השכירות, אינה תניא דסייעא למשיב, לא רק משום שכניסתו לנכס על-פי ההסכם, מהווה הפרת ההסכם, לפיו, אלא גם משום שהמשיב היה מודע לכך שעליו לקבל את הסכמת הכונס, והוא לא קיבלה, שכן בנוסף הסכמת הדייר היוצא אינה מחייבת את המבקשים, שהם בעלי הנכס, והם זכאים להביע התנגדותם לכניסתו של אחד מהם להתגורר בנכס, ללא שניתנה הסכמת הכונס.

31. למעשה, לפנינו מצב בו המשיב עשה, לכאורה, דין לעצמו, ולמרות שידע, כי המבקשים מתנגדים לכניסתו לנכס, ולמרות שהיה מודע לכך, כי הנכס מנוהל על-ידי הכונס, הוא לא פנה למי מהם כדי לקבל הסכמתם, ולחלופין, לא פנה לבית-המשפט, אלא נכנס לנכס ללא קבלת רשות שאר הבעלים והכונס, ובכך פעל גם בניגוד לפסק-דין של בית-המשפט שמינה לנכס כונס, ותוך התעלמות מפסק-הדין.
בנוסף, במצב דברים זה, ולאחר שהתרשמתי, כי בעת הגשת הבקשה, לא היו מודעים המבקשים לכך שהמשיב כבר פלש לנכס, לא ניתן כבר לשמור על המצב הקיים הקודם עליו ביקשו המבקשים לשמור, דהיינו, למנוע את כניסת והשתלטות המשיב על הנכס. הסעד המתחיייב כאן הוא במתן צו עשה, הגם שלא התבקש. מצב הדברים שלפנינו הינו אחד מאותם החריגים בו מוצדקת וחיונית התערבות בית-המשפט בדרך של מתן צו עשה, כדי למנוע מהפולש עשיית דין עצמי, ואין הצדקה כי בשל אי-ידיעת המבקשים על דבר פלישתו – הבקשה תידחה משום שהסעד שלו עתרו הפך להיות לא רלוונטי. ברי כי ניתן להגשים את מטרת הבקשה, בסעד של מתן צו עשה המתחייב משינוי הנסיבות ופלישת המשיב.”

3. צו עשה בעניינים שונים
א. עתירה למתן צו המורה למשיבה להימנע מפיטוריה של המבקשת ולהמשיך את העסקתה עד להכרעה בתביעה העיקרית. לעניין זה ראה בש”א (יר’) 16160/04 דנגור סיגל נ’ רשות השידור, תק-עב 2004(3), 1730 (2004).

ב. בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מהעסקת עובדי הבנק בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951. לעניין זה ראה בש”א (יר’) 16044/04 משה שופל נ’ בנק ישראל ואח’, תק-עב 2004(3), 1758.

ג. צו עשה זמני לחיוב תשלום בגין ימי שביתה. לעניין זה ראה בש”א 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית נ’ מרכז השלטון, תק-אר 2001(2), 150.

ד. צו עשה זמני למסירת חזקה נמצא בסמכות בית-המשפט השלום. לעניין זה ראה בש”א (ב”ש) 2311/04 גספן יעקב ואח’ נ’ מ.ש. זגורי חב’ לבניין ופיתוח בע”מ. תק-מח 2004(3), 4736.

ה. צו עשה זמני להשלמת עבודות. ב- הפ”ב (חי’) 49363-06-16 {לוי ניסים נ’ ארליך שמעון הנדסה בע”מ, תק-מח 2016(2), 32026(29.06.16)} נקבע:

“דיון והכרעה בבקשה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים.
מטרתו של הסעד הזמני היא הבטחת קיומו של ההליך המשפטי או הבטחת ביצועו היעיל של פסק-הדין שיינתן בסוף ההליך (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד’ 11, 2013), עמ’ 907 (להלן: “גורן”)). על ההכרעה בבקשה לסעד זמני להתחשב בסיכויי התובענה, כפי שאלו נראים לבית-המשפט בנקודת הזמן הנוכחית. על-כן, על-מנת שיינתן סעד זמני על בית-המשפט להשתכנע, בין היתר, בדבר קיומה לכאורה של עילת תובענה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). כמו-כן, על בית-המשפט להביא בחשבון את מאזן הנזקים אשר צפויים להיגרם לכל אחד מבעלי הדין (תקנה 362(ב)). עוד יש לבחון אם הוגשה הבקשה בתום-לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו פגיעה במידה העולה על הנדרש (ראו: רע”א 5454/02 טעם טבע טיבולי נ’ אמברוזיה סופהרב בע”מ, פ”ד נז(2), 438). התנאים המהותיים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי למתן סעדים זמניים מפורטים בתקנה 362. בעיקרם, נדרש כי בית-המשפט ישתכנע בקיומה של עילת תובענה ויביא בחשבון את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.

על-כן, השיקולים העיקריים שיש לשקול בהכרעה אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק. על המבקשים לעמוד בשני תנאים מצטברים: קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד (סיכויי ההליך); מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בין תנאים אלה מתקיים יחס המוכר כ”מקבילית כוחות” – ככל שבית-המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראו: רע”א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ’ ירון עיון (מיום 01.09.09); גורן, עמ’ 911).

בענייננו יצויין כי נראה שהמבקשים לא קיימו את הוראות ההסכם לגבי פניה לבורר, שכן ההסכם מעניק לצדדים 15 ימים לשם הגעה להסכמה על זהות הבורר, אך המבקשים פנו לבית-המשפט בטרם הסתיימה תקופה זו ולא פעלו על-פי המנגנון שנקבע בהסכם. גם לאחר שמסתיימת התקופה של 15 יום, במקרה שהצדדים אינם מגיעים להסכמה בדבר זהות הבורר, על-פי ההסכם יש לפנות לגוף המקצועי המתאים למנות בורר והמבקשים כאמור לא עשו כן.

כמו-כן, נראה כי בענייננו קיימים חילוקי דעות בין הדיירים בינם לבין עצמם בנוגע למצב העובדתי בשטח ובנוגע לקיום ההתחייבויות על-ידי המשיבה וככל הנראה התמונות שצורפו על-ידי המבקשים אינן משקפות את המצב בפועל. על-כן, לא ניתן לקבוע לעת הזו כי סיכויי המבקשים לזכות בתביעתם הינם גבוהים, זאת גם אם מביאים בחשבון כי קיים איחור במועד סיום העבודות, נתון שאינו שנוי במחלוקת.
בנוסף, טענות המבקשים בעניין אי-יכולת כלכלית של המשיבה לעמוד בחיובים שיכול ויוטלו עליה במסגרת הבוררות נטענו בעלמא וללא סימוכין. המבקשים לא הצביעו על נזקים ממשיים שייגרמו להם אם לא יינתנו הסעדים הזמניים. יצויין גם כי הצווים המבוקשים, כפי שנוסחו, אינם מבטיחים קיום ההסכם או קיום פסק הבורר שיינתן וגם מסיבה זו אינני מוצא כי יש מקום להיעתר לבקשה.”

ו. צו עשה זמני בהול. ב-תא (אשדוד) 14888-05-16 {מוניות הנמל אשדוד בעמ נ’ אורי אטיאס, תק-של 2016(3), 21630 (24.07.16)}נקבע:

“1. חב’ מוניות הנמל אשדוד בע”מ (להלן – “המבקשת”) הגישה תביעה כנגד מר אורי אטיאס (להלן – “המשיב”), המשמש כמנהל חשבונות מטעם המבקשת, ובגידרה מתבקש בית-המשפט ליתן למשיב צו עשה ולפיו עליו להעביר למבקשת את מסמכי הנהלת החשבונות המוחזקים על-ידו, לרבות מאזנים ודוחות כספיים, וכל חומר אחר הנחוץ למבקשת לצורך דיווח לרשויות המס ולרשם החברות, בגין השנים 2013 – 2016 (להלן – “מסמכי הנהלת החשבונות”)…

דיון
5. עניין לנו בבקשה למתן צו עשה זמני, ולפיו יורה בית-המשפט למשיב למסור למבקשת את מסמכי הנהלת החשבונות וזאת עוד קודם להכרעה בתביעה לגופה…

6. המסגרת הדיונית להכרעה בבקשה מסוג זה מצויה בתקנות 360 – 373 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984 (להלן – “התקנות”).

7. כאשר בוחן בית-המשפט בקשה כאמור, למתן סעד זמני, מנחים אותו מספר שיקולים:

א. האם הציג המבקש ראיות מהימנות, לכאורה, לקיומה של עילת תביעה ומהם סיכויי הצלחתה של התביעה.

ב. עד כמה הכרחי הסעד הזמני לצורך שמירה על המצב הקיים.

ג. להיכן נוטה מאזן הנוחות, שעניינו הנזק שייגרם למבקש באם לא יינתן הצו הזמני מול הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הצו המבוקש. בין היתר, יבחן בית-המשפט את השאלה, האם מתן הצו יסכל ואולי אף ייתר את בירור ההליך העיקרי.

ד. שיקולים שביושר: האם הוגשה הבקשה בתום-לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואיננו פוגע במידה העולה על הנדרש.

8. מששוכנע בית-המשפט, כי מתקיימים טעמים למתן סעד זמני, הרי שבהתאם לתקנה 364 לתקנות, יש להתנות את מתן הסעד בהמצאת התחייבות עצמית של מבקש הסעד, וכן בערבות מספקת, לשם הבטחת נזקיו של מי שמבוקש כנגדו הצו. בית-המשפט רשאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לפטור את המבקש ממתן ערובה נוספת. בהתאם, אבחן להלן את התקיימות התנאים המפורטים לעיל בבקשת המבקשת.

9. כפי שיבואר להלן, יש לדחות לגופה את בקשת המבקשת למתן צו עשה זמני, ולכך מצטרפת העובדה ולפיה קיימים שני טעמים מקדמיים לדחות את הבקשה, וזאת עוד טרם דיון בבחינת הטעמים המצדיקים מתן סעד זמני.
10. הסעד הנדרש, בבקשה למתן צו עשה זמני בהול, זהה לסעד הנדרש בתביעה כולה, ומכאן שבקשת המבקשת, היא שתביעתה תוכרע במסגרת הבקשה לסעד זמני. בעניין זה יש לומר, כי הדיון, בקיומה של הצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש, נעשה ברמה הלכאורית בלבד מבלי שנשמעות מלוא הראיות ונטענות מלוא הטענות בתביעה לגופה.

במצב עניינים שכזה נפסק, כי אין ליתן כסעד זמני סעד, שהוא זהה לסעד הנדרש בתביעה לגופה. עמד על-כך ד”ר י’ זוסמן בספרו “סדרי הדין האזרחי” (מהדורה שביעית מאי 1995, בעריכת ד”ר ש’ לוין), בעמ’ 618:

“וכבר ראינו בהקשר אחר, שאין מעניקים לאדם סעד ארעי, כשבדרך זו מקבל הוא את כל אשר ביקש בתביעה. לפי עקרון זה, אין נותנים לתובע, בתביעה למתן חשבונות, צו לגילוי אותם החשבונות על דרך של גילוי מסמכים, שכן עצם זכותו של התובע לעיין בחשבונות תלויה בכך שיזכה במשפט, ואם לא יזכה, אינו זכאי לקבל את החשבונות. לו גילו לתובע את המסמכים בשלב זה, היה, למעשה, זוכה כבר במשפט גופו.”

והדברים יפים גם לענייננו…”

ז. צו עשה זמני במקרים חריגים. ב- ת”א (יר’) 59496-03-16 {אבנר לוי נ’ מרדכי אביב מפעלי בניה בע”מ, תק-של 2016(2), 44435 (2016)} קבע בית-המשפט כי על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה.

צו זמני המשנה מצב קיים ראוי שינתן אך כאשר נוכח בית-המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

ח. צו עשה לביטול מינוי. ב- פ”ה (חי’) 36562-12-15 {מנאל זייד נ’ מועצה מקומית פרדיס, תק-עב 2016(2), 15005 (2016)} נדונה בקשה למתן צו עשה זמני להורות על ביטול המינוי של המשיבות 15-2 לתפקיד סייעת שניה בגני ילדים בתחום השיפוט של מועצה מקומית פרדיס.

המבקשות עותרות להתערבותו של בית-הדין בהליכי המכרז ולביטול החלטת ועדת הבחינה שבחרה את הזוכות במכרז לאיוש משרת סייעת שניה בגני ילדים בתחום השיפוט של המועצה.

בית-הדין שוכנע כי נפלו פגמים מהותיים בהליכי המכרז, המצדיקים את ביטול החלטת ועדת הבחינה.
עוד נקבע, כי לאור הפגמים המהותיים שהתגלעו בהליכי המכרז שוכנענו בסיכויי התביעה העיקרית. בנסיבות אלו, ובהתחשב ב”מקבילית הכוחות” מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות.

לפיכך, לנוכח הפגמים המהותיים שנפלו בהליכי המכרז לאיוש משרת סייעת שניה בגני הילידים במועצה, בית-הדין הגיע לכלל מסקנה כי אין מנוס מביטול החלטת ועדת הבחינה, כינוס ועדה חדשה לבחינת המועמדויות ובחירת הזוכות למשרות נשוא המכרז, תוך עריכת פרוטוקול מלא ומפורט ומתן החלטה מנומקת באשר לבחירה.

מקור המאמר – abc-israel.it