סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“17. קנה-מידה לחובת ההורים
באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.”
בסעיף 17 לחוק הכשרות, נקבע שטובת הקטין הינה עיקרון מנחה בכל ענייניו של הקטין, ולא יכול להיות חולק שהחיקוק נועד לשמירת זכויותיו וטובתו של הקטין.
כידוע, חוק הכשרות מגדיר את תפקיד ההורים הגדרה משפטית, לרבות החובה “לדאוג לצרכי הקטין”, כאשר אין ספק, כי צורכי הקטין אינם מתמצים בצרכים חומריים בלבד והוא אף קובע את קנה-המידה לטיפולם בקטין, “לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין” {דברי כב’ השופט שלמה אלבז ב- תמ”ש (משפחה יר’) 13993/02 פלוני נ’ פלונית, תק-מש 2007(1), 525 (2007)}.
אין חוק הכשרות דורש את הצלחת ההורים בדאגתם לחינוכו של הילד. כל מה שנדרש מהם הוא לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין {ע”א 2034/98 יצחק אמין נ’ דוד אמין, תק-על 99(3), 1328 (1999)}.
ב- בש”א (משפחה יר’) 54772/05 {שמעון גרמן פקיד סעד (המבקש ב- תמ”ש 21877/01) נ’ ל’ מ’ ש’, תק-מש 2006(2), 509 (2006)} קבעה כב’ השופטת נילי מימון כי אכן על-פי הוראות סעיף 17 לחוק הכשרות, באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג בהתאם לטובתו, כדרך שהורים מסורים נוהגים. לפיכך, אם מתברר כי הם דואגים לאינטרסים שלהם ומזניחים את חובתם לדאוג לטובתו של הקטין, לא תמיד יאשר בית-המשפט את הסכמתם.
ב- תמ”ש (משפחה ת”א) 54180/02 {ר’ צ”כ – קטינה נ’ נ”כ, תק-מש 2004(4), 41 (2004)} קבע כב’ השופט יהודה גרניט כי הסכמת האם שלא לתבוע מזונות עבור הקטינים, אינה מחייבת את הקטינים. אין ספק, כי ההורים לא פעלו לטובת הקטינים בעניין מזונותיהם ולכן, בכך שקבעו את מזונות הקטינים בסכום כה נמוך, הם לא מילאו את תפקידם כאפוטרופסים של הקטינים, כאמור בסעיף 17 לחוק הכשרות.
ב- תמ”ש (משפחה ת”א) 87610/99 {ג’ ב’ נ’ ג’ מ’, תק-מש 2001(3), 171 (2001)} קבע כב’ השופט יהודה גרניט כי יש לקבוע באופן עקרוני וחד-משמעי כי הסכם בין הורים לגבי החזקת הילדים אינו יכול להוות תמורה או תנאי לחלוקת הרכוש ביניהם. החזקת ילדים לחוד וחלוקת רכוש לחוד. תניה בין הורים, כי אחד מהם יקבל נכסים או ממון בתנאי שהוא מסכים להחזקת הילדים אצל ההורה השני היא בלתי-מוסרית ונוגדת את תקנת הציבור ויש לבטלה על-פי סעיף 30 לחוק החוזים. כמו-כן תניה כזו נוגדת את הוראת סעיף 17 לחוק הכשרות.
עוד נקבע, כי הורים מסורים לקטין קובעים את החזקתו ומשמורתו אצל אחד מהם על-פי טובתו של הקטין ואינם קונים את משמורתו בכסף. לפיכך, דחה כב’ השופט יהודה גרניט את טענתו של הנתבע כי הסכם הגירושין מותנה בתנאי מפסיק וכי התנאי לא התקיים בגין התובעת.
עוד נקבע, כי החוזה, במקרה דנן, אינו מותנה בתנאי מפסיק וכי ההתניה לפיו הילדים יישארו בחזקתו של הנתבע אינה מהווה תנאי מפסיק וכי התובעת לא הפרה את התנאי הזה.
ב- המ’ (משפחה ת”א) 54649/97, תמ”ש (ת”א) 40030/97 {י’ א’ נ’ א’ א’ – קטין, תק-מש 97(3), 165 (1997)} קבע כב’ השופט יהודה גרניט כי מהתנהגות ההורים ודבריהם בבית-הדין אין ספק כי ההורים לא פעלו לטובת הילד ולכן לא פעלו לשם מילוי תפקידם כאפוטרופסים, אלא למען האינטרסים שלהם והדבר משליך לא רק על זכותו של הילד לתבוע מזונות מאביו, אלא גם על הסכמתם להתדיין בבית-הדין הרבני.
לפיכך נקבע, כי הסכמת ההורים לדון במזונות הקטין בבית-הדין הרבני, פוסלת אף את הסכמתם להתדיין בבית-הדין הרבני לגבי מזונותיו על-פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים. במקרה הנדון, ההורים הראו כי הם מונעים על-ידי שיקולים אחרים וכי הם אינם פועלים על-פי הוראות סעיף 17 לחוק הכשרות.
לאור האמור לעיל, קבע כב’ השופט יהודה גרניט כי, במקרה דנן, מן הראוי שבית-המשפט, יעשה שימוש בסמכותו כאמור בסעיף 68(א) לחוק הכשרות וימנה לקטין אפוטרופוס לעניין תביעת המזונות שלו.
ב- תמ”ש (משפחה יר’) 14497/00 {סימון מלצר פקידת סעד נ’ ל’ ש’, תק-מש 2006(4), 321 (2006)} קבעה כב’ השופטת נילי מימון כי לעניות-דעתה על הורים להתנהג כלפי ילדיהם ברמה מעבר לרמה הממוצעת, הסבירה ובשים-לב, כי הוראת סעיף 17 לחוק הכשרות היא כי על הורים להתנהג כלפי ילדיהם כדרך שהורים מסורים נוהגים בנסיבות העניין.
ב- תמ”ש (ת”א) 1353-09-10 {י’ כ’ ואח’ נ’ ש’ כ’ ק’ ואח’, תק-מש 2012(3), 983 (2012)} קבע בית-המשפט כי “מעשה חטיפה אינו מהווה רק הפרה של סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לעניין הרשות הנתונה לשני ההורים כאחד לקבוע מקום מגוריו של קטין אגב חובתם לפעול על-פי הכללים הקבועים בסעיף 18 לחוק. אלא עיקר העוולה טמון בהפרתו של סעיף 17 לחוק הקובע ‘באפוטרופסות לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין’. מסירות וטובת קטין אינם יכולים לעלות בקנה אחד עם מעשה חטיפה או עם מעשה חטיפה המסווה עצמו כויכוח מיהו ומהו פורום נאות לברור מקום המגורים של הקטינים.”
{ראה גם תמ”ש (ת”א) 26274-05-10 ר’ ר’ נ’ מ’ ר’ ואח’, תק-מש 2014(1), 1867 (2014)}
——————-
כשרות משפטית ואפוטרופסות – דין ומהות , פרק 19: קנה-מידה לחובת ההורים (סעיף 17 לחוק), איריס מרקוס, עו”ד (אפריל 2016), אוצר המשפט
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
