סעיף 16 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע כדלקמן:
“16. בחובת ציות הקטין
הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל עניין הנתון לאפוטרופסות.”
יחסי הורים וילדים אינם חד-סטריים, אלא לצד זכויותיהם של הילדים כלפי הוריהם קיימות גם חובות. היבט נוסף זה, תופס מקום חשוב במסורת היהדות, והוא מתבטא במצווה של כיבוד אב ואם. הד עמום ממנה נשמע עדיין בהוראת סעיף 16 לחוק הכשרות הקובע כי:
“הקטין חייב תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם.”
יובהר כי, המצווה הדתית של כיבוד ההורים מלווה את האדם למשך כל חייו, כי היא חלה גם לאחר מות ההורים.
ב- ת”א (שלום ת”א) 66328/04 {עלית מודל ישראל (2003) בע”מ נ’ רוברטו קאסטינג בע”מ, תק-של 2008(4), 13206 (2008)} קבעה כב’ השופטת אביגיל כהן כי ההסכם הוא הסכם שלפיו היתה אמורה ישראלה להתחייב לחוזה דוגמנות ארוך טווח למשך 4 שנים ולפיכך, בנסיבות אלה, לאור סעיפים 16 ו- 18 לחוק הכשרות, היו צריכים שני הוריה של ישראלה להגיע להחלטה משותפת והיא היתה צריכה לציית לשני הוריה בעניין.
ב- ע”א 2034/98 {יצחק אמין נ’ דוד אמין, תק-על 99(3), 1330 (1999)} קבע כב’ השופט י’ אנגלרד כי יש לבחון את האחריות בנזיקין של אב כלפי ילדיו בשל הפרת החובה לדאוג לצרכיהם על רקע הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
