ב- תמ”ש (משפחה ת”א) 25361-11-10 {י.ד. נ’ י.ח., תק-מש 2011(2), 573 (2011)}[1] נפסק*:
“פסק-דין
השאלה האמיתית
1. בפני תובענה למזונות קטין אשר נולד ב- 2010 לאחר טיפולי פוריות שעברו הצדדים, לאחר שחיו יחדיו ואפילו כדי הסכם בדבר טיפולי הפריה הגיעו.
2. הנתבע ואם הקטין (להלן: “התובעת”) לא נישאו. הנתבע יהודי, התובעת חסרת דת.
3. כמחצית השנה לאחר לידת הקטין, שהוא כעת כבן מעט למעלה משנה, נפרדו הצדדים.
4. עוד מעט קט ואסביר את ההליכים שבפני ואולם מאחורי השאלה “הרשמית” בדבר פסיקת שיעור מזונות הקטין מסתתרת שאלה קשה יותר.
5. הנתבע טען כי באין חיוב המוטל עליו מכוח הדין האישי (שהרי אם הקטין היא חסרת דת) אזי יש לחשב את מזונות הקטין כפי שיעור הכנסותיהם היחסיות של הוריו (סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ומבלי לקחת בחשבון דבר מה נוסף.
6. מכאן סמך הנתבע ידיו על “מודל חלוקת ההכנסות האמריקאי” כפי שהובא ב- ע”מ (ת”א) 1098/07 ובסוף סיכומיו (סעיף 41), הגיע למסקנה לפיה יש לחייבו במזונות “בסך שלא יעלה על 500 ₪” ובחלק יחסי (34%) מהוצאות רפואיות חריגות.
7. בסעיף 7 הוסיף הנתבע כי מכל סכום שיפסק למזונות יש לקצץ ולקזז כל קצבת תלויים שישלם המל”ל.
הנתבע איזכר סך 880 ₪ אשר יכול וישולמו על-ידי המל”ל כנובע מהיותו זכאי לקצבת נכות כך שיתכן מצב ובו אני נדרש לפסוק לקטין אפס מזונות ואולי אפילו מזונות שלילים.
8. במילים אחרות, אני מתבקש על-ידי הנתבע לקבוע, כי קטין יהודי למשל יכול לעולם לסמוך על-כך שבאין נסיבות מיוחדת יזכה הוא לפסיקת מזונות בסך הכרחי (וראה בר”ע (ת”א) 1895/02 ב’ י’ נ’ ב’ נ’, תק-מח 2003(1), 23019 (2003)) אך חברו חסר הדת לא יוכל כך לסבור, שהרי נולד הוא ללא דין אישי.
שאלת השוויון בזכותם של קטינים למזונות היא הנחבאת מאחורי טענות הנתבע.
9. כבר במבוא אומר כי לא כפי טענת הנתבע ובוודאי לא לחלוקה חשבונאית פורמלית כיוונו שופטי בית-המשפט המחוזי בהלכת ע”מ (ת”א) 1098/07 פלוני נ’ אלמוני – קטין, תק-מח 2008(3), 9179 (2008). ההיפך. בשלב זה, די אם ארמוז לאותו חלק בהלכה אשר עסק בהלכת ב- ע”מ (ת”א) 1052/05 פ’ מ’ ואח’ נ’ ג’ מ’, תק-מח 2000(1), 10877 (2000), ואכוון גם לדבריו של כב’ השופט שנלר, אשר עמד גם הוא בפני “הצעת” מזונות של כ-500 ₪:
‘אם נלך לפי גישתו של המערער, בסופו של יום במקום איזון ושוויון נגיע למצבו בו יופר השוויון והאיזון…’ (עמ’ 9 לפסק-הדין שם).
עוד אמר כב’ השופט שנלר:
‘בהערת אגב נציין, כי ייתכן ויש מקום לעריכת מחקרים מסוג זה גם בישראל ובאופן שיגרום לאחידות בפסיקת מזונות לעומת המצב דהיום.’
ההליך שבפני
10. ביום 14.11.10 הוגשה תובענה למזונות הקטין.
11. על-פי המתואר בכתב התביעה למדתי בין השאר, כדלהלן:
א. הנתבע נכה שאינו עובד ומקבל קצבה מן המל”ל (סעיף 7 לכתב התביעה).
ב. הקטין הוא תינוק.
ג. לקטין דרוש בין השאר מדור אשר סכום ההוצאה כולל עבורו הוא 1,950 ₪.
ד. האם היא עובדת ניקיון ושכרה כ- 3,700 ₪ בחודש (סעיף 6 לכתב התביעה).
12. כתב ההגנה הוגש ביום 23.12.10 ובשלב זה (שכן בדעתי להתייחס בהרחבה לסיכומי הנתבע) אציין, הימנו רק טענות כדלהלן:
א. אין לנתבע יכולת לשאת או אף להשתתף במזונות הקטין.
ב. כל מטרת התובענה היא לגרום לתובע עוגמת נפש.
ג. פניה לעקרונות תום-הלב, הצדק, השוויון והמידתיות וכן ובין השאר שימוש בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחייבים את קבלת טיעוני הנתבע (סעיפים 16 ו- 17 לכתב התביעה).
13. לשבחם של ב”כ הצדדים אציין, כי תרומתם לייעול ההליך שבפניי הינה משמעותית.
14. ביום 17.04.11 הסכימו הצדדים, כי משמורת הקטין תהא לאם ובו ביום, אגב הדיון, ניתן פסק-דין בהתאם.
15. שני הצדדים גם הסכימו, כי אין צורך בניהול ראיות בתיק המזונות (עמודים 4 ו- 5 לפרוטוקול). התובעת אף מחלה על הגשת סיכומים והסכימה, כי יפסקו למזונות סך 1,500 ₪ כולל מדור (עמוד 5 לפרוטוקול משורה 8), ובנוסף להם השתתפות בהוצאות גן הילדים.
16. ב”כ הנתבע ביקש להגיש סיכומים ואף הסביר טעמיו באמרו (עמוד 5 משורה 1):
‘מסכים שאין צורך בעצם בהוכחות, אלא בסיכומים שאני מבין כפי שהסברתי קודם (אני רוצה) שתשונה ההלכה או שתינתן האינטרפרטציה כפי שאומר בסיכומים.’
(התוספת בסוגריים שלי אינה במקור – א.ש.)
17. למעשה אין חולק, כי עמדת הצדדים הייתה, כי אין ביניהם מחלוקת לעניין הכנסותיהם, את צרכי הקטין אמור אני לקבוע מכוח אומדן ואולם עניינו של הנתבע הוא למעשה בהפטרתו מחיוב המזונות או העמדת החיוב לכל היותר על סך 500 ₪ לחודש.
18. ביום 15.05.11 הוגשו סיכומי הנתבע ובכך נסללה הדרך למתן פסק-דין זה.
טיעוני הנתבע
19. מסיכומי הנתבע עלתה שורת טענות שניתן לתמצתן כמפורט דלמטה:
א. הקטין אינו נתון להגנתו של הדין האישי.
ב. יש לקבוע את מזונות הקטין בשיעור יחסי כפי הכנסות כל אחד מהוריו.
ג. כנובע מהלכת ע”מ (ת”א) 1098/07, יש לקבוע את המזונות באופן יחסי להכנסות ההורים ואת צרכי הקטין כאילו היו שני ההורים ממשיכים לחיות יחדיו.
ד. שכרו ופוטנציאל הכנסותיו של הנתבע הם 2,065 ₪ מקצבת נכות ועזרה בדיור בסך 650 ₪ ובסה”כ 2,720 ₪ לחודש (הנתבע שוכר דירה תמורת 2,500 ₪ לחודש).
ה. התובעת אומנם טוענת להשתכרות של כ- 3,700 ₪ לחודש, אך הנתבע טען, כי כאשר חיו הצדדים יחדיו השתכרה היא 5,000 ₪ נטו באותה עבודה בדיוק.
ו. אין ליתן אמון בפירוט צרכי הקטין שבכתב התביעה ועל בית-המשפט לאמוד את צרכי הקטין בעצמו.
ז. לאור גילו של הקטין נראה שמזונותיו לא עולים על 1,000 ₪ וחלקו במדור, בהתחשב במגורי סבתו במדור, אינו עולה על 325 ₪.
ח. הנתבעת משהחליטה להרות, ידעה את מצבו הכלכלי של הנתבע ולכן עליה להתאים דרישותיה למצבו של הנתבע.
ט. יש להותיר לנתבע כדי קיום ולא פחות מ- 1,500 ₪ לחודש.
י. מן הראוי לעשות שימוש גם בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו על-מנת שהתוצאה לא תהיה בלתי צודקת.
יא. יחס הכנסות הצדדים הינו 29% לנתבע ו- 71% לתובעת.
יב. לכן אין לחייב הנתבע ביותר מסך 500 ₪ לחודש ומחצית הוצאות רפואיות הכרחיות בלבד ולקזז מכך כל סך של 880 ₪, אם אלו ישולמו.
20. את טיעוניו תמך הנתבע בשורת אסמכתאות כמפורט בסיכומיו מי בהם רלוונטי יותר, מי פחות.
דיון ראשוני
21. מקצת טיעוני הנתבע ראוי להם שיתקבלו, אחרים שידחו כבר בפתח הדיון, כך שניתן יהא להתמקד בעיקר.
22. צודק הנתבע בסוברו, כי הקטין אינו חוסה תחת הגנת הדין האישי, וכי מזונותיו של הקטין נפסקים כנובע מהוראות סעיף 3א לחוק תיקון דיני משפחה (מזונות) (להלן: “החוק”). צודק הנתבע גם בסוברו, כי את צרכי הקטין צריך בית-המשפט, בנסיבותיו של תיק זה, לאמוד בעצמו.
23. ספק אם צודק הנתבע בהסבירו, כי את הכנסותיו כיום יש לאמוד רק בסך 2,720 ₪ לכל היותר. הימנעותו, אגב כתב הגנתו מלהסביר, מדוע יש לו, או אין לו, פוטנציאל השתכרות, אומרת יותר מדרשני.
24. לפלא חשבונאי הוא בעיני, כיצד שוכר אדם מדור בסך 2,500 ₪ לחודש, מחזיק במדור בעלות נוספת של מאות שקלים (שהרי צריך הוא לחשמל, מים, ועד בית וכו’), הוא מתקיים ומספק בגד לעורו ופת לחם לפיו והכול ב-220 ₪ הפער שבין הכנסתו לדמי השכירות?
על כרחי אני מסיק ש”המסתורין החשבונאי” מוביל למסקנה כי מקורות מימון נוספים לו לנתבע.
25. בנוסף קשה לי להבין, מדוע קשה לנתבע להבין, את חוסר ההיגיון הנובע מטיעונו בדבר הכנסות האם.
26. אם צודק הנתבע ובטרם לידה השתכרה האם 5,000 ₪ והיום היא משתכרת, כאשר היא מטפלת בתינוק, 3,700 ₪ בחודש, האין אנו מבינים את הצורך בהפחתת שעות עבודתה של האם?
27. חישוב אריתמטי פשוט יגלה, כי גם אם היינו מייחסים לתובעת הכנסה של 5,000 ₪ היה יחס הכנסות הצדדים 35% לנתבע ו- 65% לאם ולא כפי שסבר הנתבע.
28. אם היה צודק הנתבע ובית-המשפט היה מחוייב, בטרם יפסוק מזונות לקטין, קודם כל לוודא, כי בידי הנתבע יוותרו 1,500 ₪ לחודש, אזי כאילו אמרת שכל מי ששכרו כ-3,000 ₪ לחודש יהא פטור מנשיאה במזונות בסכום שהוכר כדמי מזונות הכרחיים, ולא היא.
29. הנתבע עצמו ובצדק טען, בהמשך להלכת ע”א 302/80 אגלזיאס יוסף נ’ אגלזיאס יגאל, פ”ד לד(4), 529 (1980) המובאת בסיכומיו, כי ישנן מחד נסיבות יוצאות דופן ומאידך, יש להביא בחשבון צרכי הזכאי ויכולת החייב.
אמור מעתה, כי הסך אותו אני אמור להותיר לנתבע לקיומו אינו סכום קבוע, כל מקרה ונסיבותיו וכל סך שיוותר לקיום חייב במזונות – תלוי בנסיבות הוא.
30. בעיניי, (ואעז ואומר שגם בעיני שופטי הלכת ע”מ (ת”א) 1098/07) פסיקת סך 500 ₪ למזונות קטין, אין בה די.
31. בשולי הדברים אסכים עם הנתבע, כי יש לחתור לתוצאה צודקת ברוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואולם המענה לשאלה, מהי אותה תוצאה צודקת אינו כפי סברתו של הנתבע.
אשם תורם – האמנם?
32. כחוט השני עובר בסיכומי הנתבע טיעון לפיו, הוא וצרכיו תחילה. הקטין יבוא, אם בכלל (וראה הצעתו של הנתבע לפסיקת סך 500 ₪ לחודש) אח”כ.
33. הדברים מודגשים בטיעונו של הנתבע לפיו מ”שהחליטה האם להרות” ידעה היא את מצבו הכלכלי של הנתבע.
34. למעשה הנתבע טוען למעין “אשם תורם” מצידה של האם והוא למעשה מציע תזה, לפיה מי אשר תהר ללדת לאב מעוט אמצעים, כמוה כמוותרת על מזונות פרי בטנה, אפילו כדי השיעור המינימאלי.
35. לטעמי המצב החוקי, הפוך הוא לחלוטין, שכן אב התורם להולדת פרי בטן, צריך לדעת, כי לעת פרידה חלילה, יחוייב הוא בסך המינימאלי ועליו לחשב סיכוניו בעצמו.
36. תפיסת עולם, כפי שמרמז הנתבע, ולפיה יתכן מצב במסגרתו תורם אדם ללידת קטין, רק על תנאי שאמו תחיה עמו עדי עד, אינה תואמת לא את הדין גם לא את המציאות.
37. טיעונו הנ”ל של הנתבע, לעניין “אשמתה” או אחריותה העודפת של האם, אינו ראוי שבעתיים בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה, שכן שני הצדדים ערכו הסכם לעניין טיפולי פוריות והשתתפו בטיפולים. לכן טיעון המייחס, רק לאם, את ההחלטה להרות, ורומז כי הנתבע אינו אלא “קורבן כלכלי”, אינו במקומו.
38. ילד הנולד מטיפולי פוריות הוא מקרה מובהק של הסכמה משותפת להורות (וראה מכוח אנלוגיה דנ”א 2401/95 נחמני נ’ נחמני, פ”ד נ(4), 661 (1996)).
הלכת ע”מ (ת”א) 1098/07 (הלכת פלוני)
39. לטעמי שגגה רבתי נפלה אצל ב”כ הנתבע בפרשו את הלכת ע”מ (ת”א) 1098/07 כמי שמחייבת את בית-המשפט לקבוע את המזונות אך ורק לפי יחס ההכנסות של ההורים, כפשוטו, ההיפך הוא הנכון.
40. עיון בעמ’ 13 ו- 14 לפסק-הדין בהלכת פלוני יגלה, כי בית-המשפט המחוזי קבע את יחס הנשיאה בנטל המזונות אמנם ללא זיקה לשאלת ההחזקה בקטין אך הביא לידי “ביטוי כספי את משמעות ההחזקה השונה בפועל” (סעיף 26 לפסק-הדין).
41. אמר בית-המשפט המחוזי בסעיף 30 לפסק-הדין:
‘הנה-כי-כן, שינוי סדרי הראיה יכול להביא לשינוי התשלום בפועל מהורה אחד למשנהו אולם לא יהא בו לשנות מהנשיאה היחסית של כל אחד מההורים.’
42. במקרה שלנו עת מדובר בתינוק אשר סדרי ראייתו על-ידי הנתבע מצומצמים יחסית, יפים הדברים שבעתיים.
43. ואולם לטעמי הלכת פלוני לא באה לעולם, אלא כשלב בהתפתחות הפסיקה ומתוך כוונה להביא לשוויון בין הזכאים למזונות, כולם, יהיו דתם, דינם האישי או העדרו – כאשר יהיו.
44. את הדברים אין אני צריך לנחש. הם כתובים עלי ספר מפי כב’ השופט שנלר ואביא רק מקצתם בהמשך.
45. אעיר בהערת אגב, כי הסקירה הרחבה שבהלכת פלוני אודות הנהוג במדינות בארה”ב לעניין חלוקת נטל המזונות, נועדה להסביר את יישום שיטת חלוקת הנטל (שכן בארה”ב אין קיימת הבעיה הלכאורית הנטענת על-ידי הנתבע ולפיה מופלה קטין בזכויותיו למזונות לעומת קטין אחר וזאת על רקע דתם של הוריו. זה זכאי למזונות מינימאליים וזה לאו), הא ותו לא.
46. קבעה בין השאר הלכת פלוני:
‘אם אכן נלך לפי גישתו של המערער בסופו של יום במקום איזון ושוויון, נגיע למצב בו יופר השוויון והאיזון…
לכאורה בית-המשפט קמא חיפש מענה לשאלה שהצבנו בדבר הפרת האיזון…’
(סעיף 12 לפסק-הדין).
‘אכן מעת שמדובר בהחלת הדין האישי, האיזון יכול וימצא באותה קביעה, לפיה האב לבדו הוא הנושא במזונות ההכרחיים. אולם מעת שעסקינן במזונות לפי החוק, עלינו למצוא את האיזון בצורה אחרת…’
(סעיף 13 לפסק-הדין).
“בהערת אגב נציין כי יתכן ויש מקום לעריכת מחקרים מסוג זה גם בישראל, ובאופן שיגרום לאחידות בפסיקת מזונות לעומת המצב דהיום.’
(סעיף 37 לפסק-הדין).
47. איזו הפרת שוויון העסיקה את בית-המשפט המחוזי בהלכת פלוני ואיזו אחידות בפסיקת מזונות היא הרצויה?
48. הרי ברור לכל, הן לזה המעיין ב- בע”מ 5750/03 אוחנה נ’ אוחנה, תק-על 2005(2), 2560 (2005) המכונה “הלכת אוחנה”, הן לזה המעיין ב- בע”מ 2433/04 ג’ צ’ נ’ ד’ צ’, תק-על 2005(4), 41 (2005) (“הלכת צינובוי”), הלכות אשר עסקו בפסיקת מזונות כפי יחס הכנסות ההורים, והן בפסק דינה של כב’ השופטת שטופמן ב- ע”מ (ת”א) 1052/05 (להלן: “הלכת ס.מ”) אשר ניסתה ליישב בין הלכות צינובוי ואוחנה לבין הציווי לפעול על-פי הדין האישי, כי קיים בדין שלנו הבדל בין קטין הזכאי למזונות מכוח החוק (סעיף 3א) אל מול קטין הזכאי למזונות מכוח הדין האישי.
49. את הפער הבלתי רצוי ניסו הן שופטי בית-המשפט העליון (בהלכות צינובוי ואוחנה) והן שופטי בית-המשפט המחוזי (גם בהלכת ס.מ. וגם בהלכת פלוני) להמעיט במידת האפשר.
50. זוהי רוחה של הלכת פלוני, זו רוחה של הלכת ס.מ. זו גם רוחן של הלכות צינובוי ואוחנה כל אחת בסוגיה אשר הובאה בפניה.
51. כעת גם ברור, מדוע אין דעתי (גם לא דעת שופטי הלכת פלוני) כדעת הנתבע ולפיה הלכת פלוני מחייבת אותי לערוך חשבון אריתמטי סתמי הקובע צרכים ויחס הכנסות ללא כל שיקול נוסף.
52. מאליו ברור, כי אנהג על-פי הוראות בית-המשפט המחוזי בהלכת פלוני ואדון בשאלת חלוקת הנטל בין ההורים ואולם יכול ובאה השעה לומר בפה מלא, כי משמעות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והפסיקה אשר באה בעקבותיו, אינה השגת שוויון על-ידי פגיעה בדין האישי, אלא השוואת אלו שאינם נהנים מן הדין האישי לאלו הנהנים ממנו, כל עוד מדובר בפסיקת מזונות לקטינים (במילים אחרות, האחדת הפסיקה לקריטריונים שבדין האישי במקום התעלמות ממנו).
ייחודו של קטין
53. בשורה אין סופית של דברי חקיקה ופסיקה, ניתן לקטין מעמד מיוחד ומועדף, אדגים רק מעט, מאלו הקשורים לעניין שבפני ובהם:
א. אי-כפיפותו, לרוב, של קטין להליכי מזונות אשר ננקטו בבית-הדין הרבני.
ב. חיוב הורה לנהוג בקטין במסירות (ראה חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).
ג. חיובו של בית-המשפט לדאוג לצרכי קטין גם ביוזמתו.
ד. הגבלת זכות הורה עת עושה הוא בנכסי קטין.
ה. קיום עקרון מועדף של “טובת הילד”.
ו. עצם התפתחות פסיקה המכירה במזונות הכרחיים (וראה ע”מ (יר’) 789/05 ע’ ד’ (קטינה) נ’ ע’ י’ תק-מח 2006(1), 1859 (2006)) כאשר מונח מקביל אינו קיים במזונות זכאי אחר כגון מזונות אישה.
במילים אחרות אומר כי על הדין שלנו חולשת הבנה בדבר דאגה לקטין כעקרון על. לעקרון זה צריכה התוצאה המשפטית לשאוף. מעין נגזרת של עקרון טובת הילד.
54. המעמד המועדף וההגנה החוקית העודפת הקיימת לקטין אינה נתונה רק ל”ילדי הדין האישי” היא נתונה לילדים כולם, ובמילותיו של חברי השופט אסף זגורי לעניין מהותם של מזונות הכרחיים:
‘סכום מינימום זה עמד ועומד למבחן עשרות פעמים מדי יום בבתי-המשפט השונים לענייני משפחה בישראל ומשמש כלי עזר ואבן בוחן לקביעת מזונותיהם של קטינים באשר הם. ודוק, בין אם מדובר בקטין יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או חסר דת – השימוש בפסיקת המינימום הינו עיוור צבעים ודתות. שכן צרכי הבסיס של ילד אינם משתנים רק בשל השתייכותו הדתית.
סכום המינימום אינו אלא תחשיב ממוצע של צרכי קיום ברמת המינימום שבלעדיהם אין קיום אנושי לקטין.’
(ראה תמ”ש (נצ’) 5151/06 ש.א. נ’ א.א, תק-מש 2011(1), 233 (2011))
שוויון ומניעת אפליה
55. סייע לי הנתבע בכך שביקש ואף דרש כי את פסק דיני אתן בהתייחס לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולא רק להלכת פלוני.
56. הנתבע דיבר במונחים של שוויון (תוך שהוא מכוון לשוויון חלוקת הנטל בין הורים) אך עקרון השוויון חל גם בין הילדים הבאים לפתחו של בית-המשפט.
57. בפתח הדברים חפצתי, בעשותי לרגע קט שימוש בעקרונות מורשת ישראל על-פי חוק יסודות המשפט, התש”מ-1980, לבדוק שמא במקורותינו מצוי דבר מה שיש בו לסייע בידי.
58. ובפותחי את ספר הספרים, נמצא לי פרק ט”ו בספר במדבר (פרשת שלח) ובו נאמר מפסוק 27 ועד 29:
‘ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני ה’ לכפר עליו ונסלח לו. האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה.’
ובספר דברים (פרשת כי תצא) בפרק כ”ד בפסוק 17, נאמר:
‘לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה.’
והכול בבחינת תורה למשה מסיני.
59. בין שאר תוצאותיו של פסק-הדין ב- ע”א 7038/93 סולומון נ’ סולומון, פ”ד נא(2), 577 (1995) מצאנו:
א. הפקרת אדם למחסור ורעב היא פגיעה בכבוד האדם.
ב. כאשר עלולה להישלל זכות אדם לתמיכה כלכלית ראויה למרות נזקקותו המוכחת תוטל, מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חבות מזונות זאת אפילו באין הוראה מפורשת בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).
60. ואם קיימת חובת פסיקה באין זכות נובעת מהחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), קל וחומר שחובת הפסיקה קיימת כאשר מורה החוק על פסיקת המזונות. ואומר, כי כך הם פני הדברים גם כאשר ישום דווקני של סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) יביא לפסיקת מזונות זעומה, או לתוצאה שאין הדעת נוחה ממנה.
61. אמר בית-משפט זה, אגב תמ”ש (ת”א) 53570/97 פלונית נ’ אלמוני, תק-מש 2000(1), 389 (2000) כי נסיבות הבאת קטין לעולם אינן משליכות מאום על החיוב במזונותיו. אפילו פטור שנתנה אם, לאב, מחיוב המזונות הוא בבחינת מעשה הנוגד את תקנת הציבור וגם מי שאינו עובד חייב לזון את ילדו.
62. הבה נאמר את הדברים כפשוטם. לטעמי, כאשר אין נסיבות חריגות במיוחד, תהא דרישה לפסיקת מזונות בסך שהוא נמוך מהכרחי בבחינת העדר תום-לב, פגיעה בזכותו של קטין לשוויון וככזו גם מנוגדת לתקנת הציבור.
אמר אגב תמ”ש (ת”א) 24650/02 (ד’ ע’ נ’ א’ ע’ (קטין) ואח’, פורסם בנבו (2004)) השופט יהודה גרניט:
‘מן הראוי שלפחות בענייני מזונות קטינים יהיה במדינת ישראל דין טריטוריאלי אחיד, לכל האוכלוסייה, ללא הבדל דת, השתייכויות לאומיות שונות ומין.’
63. אלא שלעניין אותה הלכה (הלכת ד.ע.) מחלוקת לי עם כב’ השופט גרניט. זה סבר כי הדין האישי צריך לסגת בעבור כל ילדי מדינת ישראל כולה, מפני סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ואילו אני סבור כי הדין האישי דין הוא. מעמדו שמור לו בצו המחוקק והשוויון צריך לצמוח מהשוואת זכויות הילדים כולם לאלו הניתנות בדין האישי ולא מביטול הזכויות הקיימות בדין האישי.
64. והדברים מתיישבים לא רק עם רוח הדין ואינם סותרים את לשון החוק אלא גם עם מדיניות שיפוטית רצויה של מניעת אפליה. ובהשאלה אביא דבריה של כב’ השופטת דורנר ב- בג”צ 6973/03 מרציאנו נ’ שר האוצר, פ”ד נח(2), 270 (2003), כפי שציטט כב’ השופט גרניט בהלכת ד.ע:
‘מן הדין לפרש את ההוראות ולהפעילן לאור החזקה הפרשנית לפיה תואמות הן לא רק את הזכות לחינוך… אלא את עקרון השוויון.’
65. הפועל היוצא הוא שיש לקרוא אל תוך הלכת פלוני את המובן מאליו ולפיו, בסופו של יום גם לאחר יישום כל עקרונות הלכת פלוני, לא יפסק סך שהוא נמוך מן הסך ההכרחי באין הצדק מעשי לכן, בדיוק כשם שלא ייפסק סך נמוך מן ההכרחי לזכאי על-פי הדין האישי באין הצדק מעשי לכך.
66. הלכת פלוני קבעה את הדרך בה יש לפסוק מזונות על-פי סעיף 3א לחוק ואין לקרוא לתוכה היתר לפסוק סך הפוגע בכבוד האדם בעקרון השוויון או בעקרון תום-הלב המשתרע על דיני המשפחה כולם (ראה ע”א 700/81 פז נ’ פז, פ”ד לח(2), 736 (1984)).
צרכי הקטין
67. כאמור שומה עלי לאמוד את צרכי הקטין ואת אלו אאמוד. הכול לפי הסכמת הצדדים.
68. את האומדן שאני מבצע אני עורך לא רק בהתאמה למצב המצוי בפני כעת. ואסביר: אין זה צפוי שהקטין יזקק למזון תינוקות או חיתולים לשנים רבות, כשם שאין זה סביר שהאם תאלץ להתגורר עם הבן ועם אמה בדירת סטודיו עד הגיע הבן לבגרות, האומדן הינו כללי וצופה גם פני עתיד.
69. משלא נסתרו טיעוני הנתבע לפיהם מתגוררת סבתו של הקטין עימו, אעריך את צרכי הקטין למדור בכ- 30% ממחצית ההוצאה הכללית:
*לטעמי ניתן להעריך צרכי הקטין כדלהלן:
חלק יחסי בשכר דירה 330 ₪
חלק יחסי בהוצאות אחזקת מדור 350 ₪
חלק יחסי בהוצאות למזון 1,000 ₪
חלק יחסי בהוצאות ביגוד והנעלה 250 ₪
חלק יחסי בהוצאות לימודים שוטפות 200 ₪
חלק יחסי בהוצאות נסיעות 150 ₪
חלק יחסי בהוצאות צעצועים, ספרים, ימי הולדת וכו’ 100 ₪
חלק יחסי לביטוח רפואי, תרופות וכו’ 120 ₪
חלק יחסי לתקשורת מחשב, אינטרנט וכו’ 100 ₪
חלק יחסי לדמי כיס או הוצאות קטנות 50 ₪
חלק יחסי למספרה 35 ₪
חלק יחסי לחוגים, שיעורי עזר, פעילות ספורטיבית,
שיעורי העשרה, קייטנה וכו’ 250 ₪
חלק יחסי לשמרטף והשגחה 100 ₪
חלק יחסי להוצאות שונות ובלתי צפויות 100 ₪
=======
סה”כ 3,135 ₪
הכנסות הצדדים
70. לאור התעלומה האריתמטית שבהתנהלות הנתבע, לפיה לא ברור, הכיצד מתקיים הנתבע לאורך שנים מההכנסה עליה הוא מדווח, אין בידי אלא לקבוע, כי לעניין מקורותיו הכספיים קיים גם חלק נסתר ממני.
71. בין והנתבע נעזר בקרוביו, בין בעבודה שלא גולתה, סביר, כי עזרה זו תמשיך ותינתן.
72. את הכנסת הנתבע, אני רואה למצער כפי הצהרותיו ובסך 2,720 ₪ לחודש, ואת ההכנסות הנסתרות מותיר אני שיוסיפו לצרכי קיומו של הנתבע.
73. טיעוניו של הנתבע, לפיהם, בעבר, השתכרה האם סך 5,000 ₪, אין בהם די שאקבלם לאור עובדת לידת הקטין, מה גם שההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, משמעו, כי יש לקבל גם את עמדת האם, בשאלת הכנסותיה ולקובען בסך 3,700 ₪ לחודש.
74. יחס ההכנסות הוא הכנסה כוללת לשני ההורים בגובה 6,420 ₪ והחלק היחסי הפשוט לכל הורה הוא 58% לאם ו- 42% לאב.
75. בהביאי בחשבון את הוראות הלכת פלוני לעניין המשמעות הכספית של שהות הבן רוב הזמן עם אמו אזי אני קובע, כי יש לראות את הצדדים, למצער כמו שיחס הכנסותיהם שווה, וזאת לו הייתי מייחס לנתבע הכנסה בסך כ- 2,065 ₪ לחודש (הכנסתו המדווחת ללא חישוב התוספת שהוא מקבל לעזרה בדיור).
בפועל משעושה הנתבע בסך 650 ₪ הנוספים שימוש לדיור, איזנתי את נסיבותיו המיוחדות גם בכך שלא הבאתי הכנסה זו בחשבון.
76. המסקנה העולה מדבריי לעיל, היא שעל הצדדים גם לחלוק בשווה ובנוסף הוצאות גן, צהרון והוצאות רפואיות חריגות.
חשבון משווה
77. האם היה נגרע חלקו של הנתבע לו היה הוא מתדיין על-פי החיוב הנפוץ של פסיקת מזונות הכרחיים?
78. גם זכאי למזונות על-פי הדין האישי אינו חף מהצורך להביא את בחשבון את האפשרויות הכלכליות של החייב במזונות (וראה הערת הנתבע לעניין תמ”ש 64090-08-09).
79. אם על-פי תחשיבי לעיל חב הנתבע במזונות שוטפים ומדור בסך 1,570 ₪ תוך שחלק המדור ואחזקתו הוא 680 ₪, האם היה הדבר משתנה על-פי התחשיב של מזונות הכרחיים.
80. הבה נבחן זאת לרגע בחישוב פשוט:
למדור – 680 ₪, מזונות הכרחיים הנפסקים לאב דל אמצעים – 1,100 ₪, והרי לך הבדל שכל כולו כ-200 ₪ בלבד.
הוראות
81. משהגבילה האם את תביעתה, זאת במהלך הדיון בפני, לסך 1,500 ₪ לחודש בצירוף הוצאות רפואיות והוצאות לגן אין בדעתי להרחיב את פסיקתי מעבר לכך.
82. ההוצאה הנתבעת עבור גן ילדים בכתב התביעה עמדה על כ- 600 ₪. לפיכך לא אחייב הנתבע מעבר למחצית הסך הנדרש.
א. הנתבע ישלם, לאם הקטין למזונותיו ובכלל זאת מדור ואחזקתו, סך של 1500 לחודש. הסך הנ”ל צמוד למדד הידוע היום, והוא יעודכן אחת ל- 3 חודשים ללא חיוב למפרע.
בנוסף יישא הנתבע גם במחצית כל הוצאה נדרשת לקטין עבור גן פרטי ו/או צהרון, ובלבד שהסך בו יחויב הנתבע לא יעלה על גובה 300 ₪ לחודש וכן יישא הנתבע במחצית מכל הוצאה רפואית חריגה שאינה מכוסה, כולה או חלקה, על-ידי הביטוח הרפואי הקיים לקטין.
ב. החיוב הינו מיום הגשת התביעה 14.11.10 והוא ישולם ב- 15 לכל חודש, החל ביום 15.6.11 ואילך.
ג. סכומים שהצטברו ישולמו ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.6.11 ויתווספו אל דמי המזונות השוטפים.
ד. פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. לא יותר קיזוז סכומים ששילם המשיב זולת כאלה ששולמו מיום הגשת התביעה בכסף ובמישרין לידי אם הקטין.
ה. קצבת הילדים שמשלם המל”ל, תשולם לידי המבקשת בנוסף לדמי המזונות דלעיל.
הוצאות ההליך
83. ער אני לכך שהנתבע מעוט אמצעים הוא, גם לעובדה, כי הוא מיוצג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי ואולם גם במצב כזה אין לנתבע פטור מלנהוג הגינות אגב ניהולו את ההליך.
84. כנובע מהלכת בג”צ 891/05 תנובה נ’ הרשות המוסמכת, תק-על 2005(2), 4087 (2005) יחוייב צד בהוצאות המשפט, בראש ובראשונה כפי דרך ניהולו את ההליך וכאשר צד להליך מחייבני לכתיבת פסק-דין במטרה להימנע כליל או כמעט כליל מתשלום מזונות, הוא רואה בתביעת מזונות קטין אך ורק הליך שמטרתו לגרום לו עצמו עגמת נפש והוא מציע “הצעות” שהן בגדר לעג לרש, אין הדבר יכול להישאר ללא מענה כלל (וראה רע”א 615/11 סופר מדיק נ’ אנטון אבנר, פורסם בנבו (2011))…”
——————-
כרך ד’ – משפחוק – סוגיות בבית-המשפט ובבית-הדין – כתב עת לענייני משפחה , שיקולי צדק במזונות לקטין חסר דת – בעיה והצעות לפתרונה – השופט ארז שני, ד”ר יאיר שיבר, עו”ד (פברואר 2012), אוצר המשפט
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
