1. הדין
סעיף 19 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981 קובע כדלקמן:
“19. פטור (תיקונים: התשמ”ה, התשס”ט)
(א) לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על-פי דין.
(ב) רשות בטחון, או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.
(ג) “רשות בטחון”, לעניין סעיף זה – כל אחת מאלה:
(1) משטרת ישראל;
(2) אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צבא-הגנה לישראל;
(3) שירות בטחון כללי;
(4) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
(5) הרשות להגנה על עדים.”
2. כללי
ב- ד”נ 9/83 {בית-הדין הצבאי לערעורים ואח’ נ’ משה ועקנין, פ”ד מב(3), 837 (1988)} נקבע:
“ברור גם, שהמחוקקים לא התעלמו מהאפשרות, שחוק הפרטיות, לרבות סעיף 32 שבו, עשוי לחול על חקירות פליליות. על-כן נקבע בסעיף 19(ב) לחוק הפרטיות, כי:
“רשות בטחון או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.”
(ובהגדרה של “רשות בטחון” נכללים משטרת ישראל, אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צ.ה.ל. ושירות הבטחון הכללי).
סעיף זה ללא ספק היה נחוץ; אחרת היה מקום לפסול תוצאותיה של כל חקירה, הגורמת הטרדתו של הנחקר, והטרדה כזו בוודאי מתקיימת ביחס לחלק ניכר של החקירות. אלא שיכול היה המחוקק לקבוע, כי החוק כלל לא יחול על חקירות חוקרי המשטרה, המשטרה הצבאית ושירות הבטחון. את זאת לא עשה, אלא הגביל את הפטור לאותם מעשי חקירה המתבצעים “באופן סביר”. משמע, שפעולות חקירה המבוצעות באופן בלתי-סביר חלים עליהן סעיפי החוק כפי שהם חלים על מעשיו של אדם רגיל.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
