ב- ת”א (שלום חי’) 6041-05 {אמל מלאק נ’ מ.מ. דלית אל כרמל, תק-של 2011(3), 35831, 35832 (2011)} קבע בית-המשפט:
“5. הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על מכשול במגרש בצורת בור. אני סבור כי שחקן כדורגל יכול לצפות לסיכונים הנובעים מעצם המשחק, אולם צפייתו למגרש תקין, ולמשטח משחק בטוח ללא בורות בתוכו, הינה צפייה הגיונית. עם-זאת, התובע שיחק כדורגל מגיל צעיר, הוא היה שחקן וותיק ומנוסה אשר הכיר את המגרש נשוא התביעה היטב, כמו גם את מגרעותיו הרבות. לפיכך היה עליו לשחק בצורה זהירה יותר, ולשים-לב למיקום הבור הידוע לשמצה במגרש (ראה: עמ’ 14 לפרוטוקול הדיון מיום 25.4.10, שורות 1 – 3). לאור האמור הנני קובע כי יש להטיל על התובע כ – 30% אשם תורם לקרות התאונה. בקביעת האשם התורם לקחתי בחשבון את מכלול הטענות והנסיבות בהן אירעה התאונה וגם לאפשרות הנטענת כי גם למשחק או לשחקן זה או אחר, “תרומה” לאירוע התאונה.
בנסיבות שפורטו כאשר הנתבעת הייתה חייבת לצפות כי משחק כדורגל על גבי מגרש לא תקין עם הבור המתואר ובורות נוספים, עשוי להוביל לנפילה ופגיעה של אחד השחקנים כתוצאה מהמכשול הנ”ל כפי שאכן ארע בפועל. מכאן שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע והפרת חובה זו קשורה לנזק שנגרם לו. לפיכך על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, והיא תישא ב- 70% מגובה הפיצוי שיקבע.
סיכומו של דבר מצאתי כי יש לייחס לנתבעת רשלנות לאירוע התאונה בעצם העובדה שאפשרה לקיים את משחק הכדורגל במגרש לא תקין. הנתבעת כמחזיקת המקרקעין, הייתה חייבת בתיקון כל בור או מכשול במגרש ועל יסוד חומר הראיות כשלה בכך.
(בדבר חובותיו של מחזיק המקרקעין ראה ע”א 176/59 ראש העיר ת”א ואח’ נ’ ישראל ראש חודש וערעור שכנגד, פ”ד טז(1), 301 (1962), וכן השווה ל- ת”א 5552/97 (חי’) מוסא מוחמד זבידאת נ’ המועצה המקומית בשמת טבעון ואח’, (לא פורסם) שניתן ביום 27.7.00). מכיוון שהתובע עיסוקו בספורט ידע על הסכנה ומכיוון שקיימת אפשרות לסיבות נוספות שתרמו לנפילתו, קבעתי אשם תורם לאירוע בשיעור של 30%.”
ב- ת”א (שלום נצ’) 1784-07 {כהן שאול נ’ עיריית נהריה, תק-של 2010(3), 71583, 71590 (2010)} קבע בית-המשפט:
“42. מצאתי, כי בנסיבות המקרה שלפניי יש להטיל על התובע אשם תורם . כמפורט לעיל, התובע העיד, כי הוא נהג לשחק כדורגל עם חבריו בקביעות. לטענתו, עשה כן במגרש נשוא התובענה ובמגרשים אחרים. התובע העיד, כי בימי רביעי הם נהגו לשחק בקביעות במגרש נשוא התובענה. התובע לא נשאל האם באחד מביקוריו במגרש הבחין בשפת הבטון אם לאו. אף אם התובע לא הבחין בשפת הבטון האמורה סבורני, כי היה על התובע, אשר היה אדם בוגר בעת התאונה, לבחון האם קיימים במגרש האמור מכשולים כדוגמת שפת הבטון בולטת, אין המדובר במפגע נסתר, אלא בולט לעין ושומה היה על התובע להבחין בו. העובדה, כי עסקינן במגרש בו ביקר בקביעות מחזקת את התרשמותי. יחד-עם-זאת בקביעת שיעור האשם התורם לקחתי בחשבון שבלהט המשחק כאשר מטבע הדברים עיקר תשומת-לב התובע נתונה לכדור ולשחקן היריב הוא יתקשה לתת דעתו גם לנתוניו הפיזיים של המגרש ועל-כן על הנתבעת מוטלת האחריות לוודא שלא יהיו מפגעים בטיחותיים במגרש. בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 15%.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
