1. הדין
סעיף 59ה לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969 קובע כדלקמן:
“59ה. מתקני גז (תיקון התשנ”א)
(א) מתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית בבית משותף שנועדו לשמש דירה מסויימת בלבד, יהוו חלק מאותה דירה, בין אם הם נמצאים בתוך הדירה ובין אם הם נמצאים מחוץ לדירה.
(ב) מתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות או חלקם, למעט מכל, מונה או וסת הניתנים לפירוק, יהוו חלק מהרכוש המשותף.
(ג) הוראה, בתקנון או בחוזה, העומדת בסתירה לסעיפים-קטנים (א) או (ב) – בטלה, זולת אם היא מיטיבה עם בעלי הדירות.”
2. כללי
סעיף 59ה לחוק המקרקעין, מורה כי על-פי דיני הקניין, הבעלות בצוברי הגז היא של הדיירים בבית המשותף ותהא חלק מהבית המשותף, אלא, כמובן, אם היתה הסכמה אחרת עם מי שהציב את הצוברים {עמ”נ (מחוזי חי’) 254/05 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע”מ נ’ מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל, תק-מח 2007(1), 12992, 13006 (2007)}.
ב- ת”א (שלום יר’) 8328/98 {גריג’יאק ארמנד נ’ מילר אליעזר, תק-של 2002(3), 710, 721 (2002)} קבע בית-המשפט:
“לגבי אחסון חפצים אישיים של הנתבע ו/או יתר הדיירים ב”חדר הגז” וב”חדר החשמל והמים”, לא התקבלה כל החלטה של הדיירים בעניין, וכאמור, לא ניתן לומר כי ייעודם שונה מכוח התנהגות הדיירים.
מן הראוי לשים לב גם להוראת סעיף 59ה לחוק המקרקעין הקובע:
‘(א)…
(ב) מתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות או חלקם, למעט מיכל, מונה או ווסת הניתנים לפירוק, יהוו חלק מהרכוש המשותף.’
מתקני הגז המרכזי וצנרת הגז, הנמצאת בחדר הגז הינם, איפוא, רכוש משותף, ולא ניתן להתנות על הבעלות בהם, לא במפורש ולא מכללא. הנתבע לא העיד מי מהדיירים בדבר הסכמתם לאחסון חפציו האישיים של הנתבע בחדרים אלו ו/או האם נתן להם הנתבע העתקי מפתחות החדרים. משכך, אין מנוס מהמסקנה, כי הנתבע סבר שחדרי השירות הם בבעלותו, כפי שלמעשה הודה במהלך עדותו:
‘עכשיו אני מבין שחדרי השירות הם לא שלי.’
(עמוד 15, שורה 19)
גם גרסה זו אינה מקובלת עלי ואיני נותן בה אמון. התרשמתי, כי הנתבע החליט להשתלט על חדרי שירות אלה בהיותם קרובים לדירתו.”
ב- ה”פ (מחוזי ב”ש) 64/92 {פטרולגז חברת הגז הישראלית (1969) בע”מ נ’ גזגל בע”מ, תק-מח 92(3), 640, 644 (1992)} קבע בית-המשפט:
“13. עניין אחרון, הצריך מענה, הוא טענת התובעת כי צנרת מערכת הגז, אשר הותקנה על ידה, לא תהפוך חלק מן הרכוש המשותף בבניין או חלק מן הרכוש הדירתי, כל עוד לא קיבלה את מלוא התמורה בגינם, מהקבלן או מהדיירים.
טענה זו אינה מתיישבת עם ההוראה המפורשת בסעיף 59ה לחוק המקרקעין, כי המתקנים והצנרת של מערכת גז מרכזית בבית משותף, שנועדו לשמש דירה מסויימת, יהוו חלק מאותה דירה, ואילו המתקנים או הצנרת שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות, או חלקם, יהיו, בעיקרם, חלק מהרכוש המשותף.
הוראה זו אינה מותנית בקבלת התמורה בגינם מהקבלן, או מאחרים.
עם-זאת, אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי להשפיע על זכותה של התובעת לתבוע את המגיע לה על-פי דין.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
