לבית-המשפט בפניו עותרים למתן סעד הביניים שיקול-דעת אם להיעתר לבקשה או לסרב לה. הערעור הינו אחת הדרכים להשיג על קביעה זו של בית-המשפט בערכאה ראשונה {ע”א 218/58 “מרום” נ’ מ’ לייצור ושיווק פרי הדר, פ”ד יב(2), 1380}.
כידוע מתן סעד זמני מסור לשיקול-דעתו של בית-משפט היושב לדין ובדרך-כלל לא יתערב בית-המשפט לערעורים בהחלטה כזאת המעניקה את הסעד ולא יסתור את שיקול-הדעת שהשתמש בו בית-המשפט קמא {ע”א 238/73 שרעבי נ’ חמצני, פ”ד כח(1), 85}.
בית-המשפט לערעורים לא יתערב בשיקול-הדעת של בית-המשפט דלמטה אם בית-המשפט דלמטה לפניו החליט בדבר מתן הצו אכן הדריך עצמו על-פי העקרונות הנהוגים בענייני סעד ביניים {ע”א 217/63 ראובן רב-און ואח’ נ’ צבי הולצמן, פ”ד יז(4), 2717}.
כאשר בית-המשפט לערעורים בודק נכונותה או אי-נכונותה של החלטה שניתנה על-ידי הערכאה הראשונה הוא עושה זאת רק לאור ועל-סמך הנתונים שהיו בפני אותה ערכאה {המר’ 27/54 אומניבוס נ’ “הגליל”, פ”ד ח(1), 309}.
בית-משפט של ערעור לא יתערב בדרך-כלל בשיקול-דעתו של השופט שהעניק סעד זמני או נמנע מלהעניקו, אם ההחלטה שלו נובעת משיקולים כשרים הנוגעים לענייין. אולם בית-משפט של ערעור יתערב אם השופט שקל שיקולים לגופה של התובענה שטרם נתבררה במקום לשקול שיקוליו לעניין הסעד הזמני {ע”א 418/79 תאני נ’ כהן, פ”ד לד(4), 161}.
ההחלטה להימנע מלתת צו מניעה זמני היא הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית. אין ערכאת ערעור נוטה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא בהחלטתו במתן או אי-מתן צו מניעה זמני. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים. הכלל הוא כי פרט למקרים חריגים אין התערבות של בית-משפט של ערעור בשיקול-דעת של בית-משפט קמא {רע”א 6975/98 פורום אביזרים ומוצרי צריה ואח’ נ’ הום סנטר בע”מ ואח’, תק-על 98(3), 504; רע”א 1194/00 יעד שירותי חניה וגרירה נ’ עיריית ירושלים, תק-על 2000(1), 1139; רע”א 6591/99 תפוזית ואח’ נ’ אגד, תק-על 99(3), 583; בר”ע 626/99 אילן ויטל נ’ ויטהוף נ’ דיור לעולה בע”מ, תק-אר 2000(1), 1; רע”א 1194/00 יעד שירותי חניה וגרירה נ’ עיריית ירושלים, תק-על 2000(1), 1139; רע”א 1460/01 רוני דדוש נ’ חברת מבואות הבירה (1972), תק-על 2001(3), 544}.
בית-משפט של ערעור יתערב במקרה בו נתגלה חוסר נקיון כפיים של המבקש {רע”א 3779/00 עמרם בירס ואח’ נ’ נאום ולסון ואח’, תק-על 2000(3), 1229}.
אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים של בית-משפט קמא בעניין הענקת או אי-הענקת צו מניעה זמני {רע”א 7553/02 א.כ. בוני אילת 1997 נ’ ג.ע. חכים בניין, תק-על 2002(3), 1194}.
סעד של מתן צו זמני נתון לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה וככלל, בית-משפט זה לא יתערב בשיקול-דעת זה אלא בנסיבות מיוחדות כמו במקרים של טעות עובדתית מהותית או טעות שבחוק {רע”א 2269/02 עורך-דין דורון רז נ’ פקיד שומה חיפה, תק-על 2002(2), 705}.
משלא דן בית-המשפט בטענות צד הקשורות בהסכמות בעל-פה בעצם לא קיים את החובה לבדוק את קיומה של זכות לכאורה ועל-כן הדיון יוחזר לו לבחינת טענות אלה. לעניין זה נקבע ב- רע”א 8648/05 {V.I.S MONT INVESTMENTS LIMITED ואח’ נ’ חברת AXICOM CAPITAL GROUP ואח’, תק-על 2006(1), 3323 (2006)} מפי כב’ השופט א’ גרוניס:
“1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב’ השופטת א’ קובו), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים ונתקבלה בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני נגד המבקשות.
2. המבקשת 5, חברת ארי מלונות בע”מ (להלן – ארי מלונות) רכשה, ביום 15.12.04, את מלון ישרוטל רימונים ירושלים, שנמכר בהליכי כינוס. ארי מלונות נמצאת בבעלותה המלאה של המבקשת 6, חברת Lavender Properties Limited (להלן: “החברה”). לפי הסכם שנחתם ביום 09.03.05 בין המבקשות 3-1 והמשיבה 1 (להלן: “המשיבה”), היתה אמורה המשיבה להחזיק ב- 33% מהון המניות של החברה ואילו המבקשות היו אמורות להחזיק ב- 67% הנותרים (להלן: “הסכם הבעלות”). המשיב 2 מתואר כנציג המשיבה. בהתאם להסכם הבעלות היה על המבקשות 3-1 והמשיבה להשקיע בחברה בסך הכל כ- 15 מיליון דולר, כל אחת לפי שיעור החזקותיה בחברה. ההסכם אף הסדיר את שאלת ניהולה של החברה וניהול המלון ונקבע בו כי ניהול המלון, וניהולה השוטף של החברה יעשו בתיאום, בשיתוף ובהסכמת הצדדים. הניהול המשותף הותנה בכך שהמשיבה לא תמכור ממניותיה לאחר חתימת ההסכם. עוד נקבע בהסכם הבעלות כי בדירקטוריון החברה יכהנו 6 דירקטורים, כאשר הזכות למינוי דירקטור תינתן למחזיק ב- 16% מהון המניות. כן הוסכם כי כל עוד לא תמכור המשיבה ממניותיה בחברה, תתקבלנה החלטות הדירקטוריון במשותף על-ידי המבקשות 1-3 והמשיבה (למרות הפער בשיעורי ההחזקה של המניות). לאחר מכירת המניות תתקבלנה ההחלטות, על-פי המוסכם, ברוב קולות. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי משמעות הוראות אלו שבהסכם הבעלות היא כי למרות הפער בין שיעור ההחזקות של המשיבה לשיעור ההחזקות של המבקשות 3-1 בחברה, אמור היה כוחן בעת קבלת החלטות ניהול להיות שווה (כאמור, כל עוד חלקה של המשיבה בהון המניות לא ירד מ- 33% כתוצאה ממכירת מניותיה).
3. המשיבה נזקקה להלוואה בכדי לעמוד בתשלום חלקה בהשקעה בחברה, ועל-כן נטלה בחודש אפריל 2005 הלוואה מהמבקשת 4 (חברה הקשורה למבקשות 3-1). בתמורה להלוואה הוסכם כי המשיבה תדאג לכך ש- 13.245% ממניות החברה, המגיעות לה לפי הסכם הבעלות (מתוך חלקה ששיעורו 33%), תרשמנה על-שם המבקשת 4. עוד נקבע, כי אם תחזיר המשיבה את ההלוואה תוך 60 ימים תקבל את מניותיה בחזרה. אם לא תושב ההלוואה במועד זה תשארנה המניות לצמיתות בידי המבקשת 4. המשיבה לא הצליחה להשיב את ההלוואה במועד. בשלב זה, התעוררה המחלוקת בין בעלי הדין: המבקשות טוענות כי חילוט בטוחה במסגרת הסכם ההלוואה כמוה כמכירת מניות וכי בהתאם להוראות הסכם הבעלות משמכרה המשיבה ממניותיה בחברה, היא אינה יכולה עוד להוות שותפה שווה בניהול החברה. על רקע זה, הגישו המבקשות 4-1 תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו המשיבה הינה בעלת 19.755% בלבד מהון המניות בחברה; הינה זכאית למנות דירקטור אחד בלבד והיא איבדה את זכויות היתר שלה בניהול החברה. המשיבה טוענת, מאידך, כי המניות שנרשמו על-שם המבקשת 4 מעולם לא הוקצו לה, אלא הוקצו ישירות למבקשת 4 ולפיכך אין לראותה כמי שמכרה ממניותיה. מכל מקום, טוענים המשיבים כי היתה בינם לבין בעל השליטה במבקשות 3-1 הסכמה בעל-פה, לפיה ההלוואה שנתנה המבקשת 4 למשיבה תוחזר באמצעות הלוואה שתיטול ארי מלונות ממוסד בנקאי כלשהו, בתמורה לשעבוד המלון. הם טוענים כי הסכמה זו הופרה על-ידי המבקשות 3-1 וכך סוכלה השבת ההלוואה. על-כן, הגישו גם המשיבים תובענה לבית-המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשו, בין היתר, כי בית-המשפט יאכוף את ההסכמות בין בעלי הדין כך שארי מלונות תוכל ליטול אותה הלוואה, ובאופן זה תוכל המשיבה להחזיר למבקשת 4 את ההלוואה שנתנה ולקבל לחזקתה את המניות הרשומות על-שם המבקשת 4.
4. המחלוקת המשפטית שבין בעלי הדין נתנה אותותיה בניהולה של החברה ובניהולו של המלון. המשיבים החלו פועלים לשיפוץ המלון ולהכנתו לקראת פתיחתו לציבור. הם טוענים כי המבקשות 3-1 אינן משתפות עימם פעולה ואינן מסייעות להם בהכנת המלון. לטענתם, המבקשות 3-1 נוהגות בחוסר תום-לב ומנסות להקפיא את הפעילות בחברה עד אשר יקלעו המשיבים לקשיים כלכליים וייאלצו למכור את חלקם למבקשות במחיר נמוך. כמו-כן, לטענת המשיבים התקבלו, בהיעדרם, החלטות באסיפות בעלי המניות שיש בהן כדי לפגוע בהם. המדובר בהחלטות בדבר מינוי דירקטורים לארי מלונות ולחברה, בדבר מינוי יועץ משפטי ורואה חשבון ובדבר זכויות החתימה בחברות. המבקשות, לעומת-זאת, טוענות כי המשיבים השתלטו על המלון והם עושים בו כרצונם, אף שהם בעלי מניות המיעוט בחברה, ואף שטרם נתקבלו החלטות אסטרטגיות בדבר אופן הפעלת המלון. המבקשות אף טוענות כי הפעולות שעושים המשיבים במלון גורמות לו נזקים חמורים. על רקע זה, פנו שני הצדדים לבית-המשפט המחוזי בבקשות למתן צו מניעה זמני. המבקשות 4-1 ביקשו כי בית-המשפט המחוזי יורה למשיבים להפסיק את פעולות השיפוץ במלון ולהעביר את ההחזקה בו לידיהן, ואילו המשיבים ביקשו כי בית-המשפט המחוזי יורה למבקשות שלא לממש את ההחלטות שהתקבלו באסיפות בעלי המניות ולהימנע מכל פעולה בנכסי החברה, ארי מלונות או המלון עצמו.
5. בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדתם של המשיבים בשתי הבקשות. לעניין שיפוץ המלון, נקבע כי צו המניעה הזמני נועד לשמר את המצב הקיים בשטח ואילו המצב הקיים בשטח הוא מצב של שיפוץ והשבחת המלון. בית-המשפט קיבל גם את טענת המשיבים לפיה ייגרם להם נזק רב אם תופסקנה עבודות השיפוץ שכן הפסקה של העבודות תידחה את מועד פתיחת המלון לציבור. לעניין אסיפות בעלי המניות, ציין בית-המשפט, כי בשלב זה של הדיון ובטרם נקבע אחרת הסכם הבעלות הוא אשר מבטא את רצון הצדדים המוסכם לעניין ניהול החברה, וכל מה שקרה לאחר מכן שנוי במחלוקת. בית-המשפט סבר כי לא ניתן לקבוע בשלב זה ממצא לטובת המבקשות 3-1 בעניין זכויות הניהול ולכן קבע כי על הצדדים להמשיך ולנהוג כאמור בהסכם הבעלות עד שייקבע אחרת. תובענתם של המשיבים, כך ציין בית-המשפט המחוזי, אינה תובענת סרק ויש בכך כדי להצדיק את מתן צו המניעה המבוקש על ידם. על החלטה זו מלינות המבקשות לפניי. עיקר טענתן של המבקשות היא כי בית-המשפט המחוזי טעה משהתיר לבעלי מניות המיעוט לעשות כרצונם בנכס החברה ומששיתק למעשה את פעילות החברה באוסרו על קיום אסיפות בעלי מניות ויישום ההחלטות בדבר מינוי בעלי תפקידים בחברה ובארי מלונות.
6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. שאלת השיפוץ וההחזקה (שהתעוררה בבקשה לצו מניעה זמני מטעם המבקשות) כמו שאלת כינוס אסיפת בעלי מניות (שהתעוררה בבקשה מטעם המשיבים) נגזרות שתיהן מהמחלוקת העיקרית בנוגע לזכויות הניהול בחברה. על-כן, בכדי להכריע בשתי הבקשות למתן צו מניעה זמני שהגישו בעלי הדין היה צורך בקביעה מי מבעלי הדין הוכיח לכאורה טענתו בעניין זכויות הניהול. כזכור, בית-משפט קמא סבר כי המבקשות לא הצליחו לעשות כן. לעניין זכותם לכאורה של המשיבים התרשם בית-משפט קמא כי תביעתם “אינה תובענת סרק”, אך בכך לא די. בכדי שבעל דין יהא זכאי לקבלת הסעד הזמני המבוקש על ידו עליו לקיים דרישה משמעותית יותר – כי עומדת לו זכות לכאורה (ראו, רע”א 10509/05 בנק לאומי לישראל נ’ בגס, תק-על 2005(4), 2450). לגופם של דברים, דומה כי דווקא לטענתן הפרשנית של המבקשות יש אחיזה טובה יותר בלשונם של הסכם הבעלות והסכם ההלוואה. טענתם הפרשנית של המשיבים, לעומת-זאת, נסמכת על הסכמות בעל-פה, להן מתכחשות המבקשות. לפיכך, לא ניתן להכריע בשאלת זכותם לכאורה של המשיבים מבלי לבחון את טענותיהם בדבר קיומה של הסכמה בעל-פה, בין היתר, בדבר אופן פירעון ההלוואה שנטלה המשיבה ומשמעות הדברים בכל הנוגע למוסכם בהסכם הבעלות. בית-המשפט המחוזי לא קבע ממצאים כלשהם לעניין זה ועל-כן אין מנוס אלא להשיב אליו את התיק על-מנת שיעשה כן. לאור ממצאים אלה, יחליט בית-המשפט המחוזי מחדש בבקשות למתן צווי מניעה. בהחלטתו זו יובא בחשבון גם המצב הנוכחי של המלון והתקדמות עבודות השיפוץ בו.
7. הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי כאמור לעיל. צו המניעה הזמני שנתן בית-המשפט המחוזי יעמוד בתוקף עד שתינתן החלטה אחרת בבית-המשפט המחוזי. בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו המשיבים בשכר-טרחה בסך 15,000 ש”ח.”
דחיית ערעור על ביטולו של צו מניעה זמני מחמת הסיבה כי ביטולו של הצו אינו שווה ערך למתן היתר למשיבה להמשיך בהפרה. לעניין זה נקבע ב- רע”א 11993/05{אלביט מערכות אלקטרו-אופטיקה אל-אופ בע”מ נ’ אס.גי.די. הנדסה בע”מ ואח’, תק-על 2006(1), 3326 (2006)} מפי כב’ השופט א’ גרוניס:
“1. בקשת רשות ערעור זו מכוונת נגד החלטה של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כב’ השופט ד”ר ע’ מודריק), שבמרכזה ביטולם של צווי מניעה ארעיים שניתנו על ידו.
2. המבקשת הגישה לבית-משפט קמא תובענה נגד המשיבה 1 (להלן: “המשיבה”), נגד מנהל המשיבה (המשיב 2) ונגד חברות נוספות. בתובענה נטען, כי המשיבה הפרה הסכם שנכרת בין המבקשת למשיבה ולפיו פיתחה האחרונה עבור הראשונה מיכל נשיאה (המכונה פוד – pod) התלוי על גחון או על כנף של מטוס, ואשר מיועד לשאת ציוד צילום (להלן: “ההסכם”). בהסכם נקבע, כי המבקשת תהיה בעלת הזכויות המלאות בתוצרי הפיתוח וכי המשיבה לא תעשה בהם שימוש בלא הסכמתה של המבקשת. בתביעה נטען עוד, כי המבקשת נטלה חלק בהליך תחרותי דמוי מכרז שנערך על-ידי קוריאה לשם בחירה של פוד עבור חיל האוויר שלה. למבקשת הסתבר, כך לטענתה, כי חברה בשם גודריץ’ (Goodrich Corp). השתתפה אף היא בהליך וכי הציגה בו פוד שפותח ויוצר על-ידי המשיבה, תוך שימוש בתוצרי הפיתוח שהיוו פרי של ההסכם. מכאן הטענה, כי המשיבה הפרה את ההסכם וכן הפרה היא זכויות קנייניות שונות של המבקשת ואף ביצעה עוולות מסחריות. משהוגשה התובענה, עתרה המבקשת במעמד צד אחד למתן סעדים ארעיים שונים, כולל צו מניעה לאסור שימוש בתוצרי הפיתוח וייצור פודים על-פיהם ומינוי תופס נכסים על-מנת שזה ייכנס לחצריה של המשיבה במטרה לתפוס מסמכים ומדיה מגנטית הנוגעים לפוד ולהפרת זכויותיה של המבקשת. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה במעמד צד אחד. תופס הנכסים שנתמנה (עורך-דין ע’ סורוקר) אכן פעל על-פי הצו ותפס חומר רב.
3. בהמשך קיים בית-המשפט דיון במעמד בעלי הדין. על-פי הסכמת הצדדים הוחלט, כי יתמנה מהנדס אווירונאוטיקה כמומחה מטעם בית-המשפט ליתן חוות-דעת בשאלה האם ועד כמה נעשה שימוש בתוצרי הפיתוח של ההסכם שעה שהמשיבה פיתחה את הפוד עבור חברת גודריץ’. אכן נתמנה מומחה והוא הגיש חוות-דעת. על-פיה, לא נעשה שימוש בתוצרי הפיתוח של ההסכם לצורך פיתוח הפוד של חברת גודריץ’ אלא לעניין הכונס האחורי, המהווה חלק מן הפוד. המומחה הביע את הדעה, כי אותו שימוש בתוצרי הפיתוח שמקורם בהסכם הביא לחסכון של 100 שעות של תכנון הנדסי. בחוות-הדעת ובעדות שנתן בבית-המשפט העריך המומחה כי לתכנונו של פוד יש צורך בכ- 50,000 שעות של תכנון הנדסי. משמע, החסכון עקב השימוש בתוצרי הפיתוח שהם פרי ההסכם הגיע לכשני פרומיל משעות התכנון של הפוד. בעקבות חוות-הדעת, ביקשה המשיבה לבטל את צו המניעה הזמני בעוד שהמבקשת עתרה להשאיר את החומר שנתפס במסגרת ביצוע הסעד הזמני בידיו של תופס הנכסים.
4. בית-המשפט נעתר לבקשה לבטל את צו המניעה הזמני וכן קבע, כי החומר שנתפס יועבר למשמרת לידיים הנאמנות של פרקליטי המשיבה. על יסוד חוות-דעתו של המומחה קבע בית-המשפט, כי פיתוח הפוד עבור גודריץ’ נעשה באופן עצמאי על-ידי המשיבה וללא הסתמכות על תוצרי הפיתוח מן ההסכם, אלא באופן שולי. לאור זאת, עמדת בית-המשפט היתה כי קיים סיכוי קלוש בלבד שהמבקשת תצליח לקבל צו מניעה קבוע בהליך העיקרי וכי צפוי שיינתן אך סעד של פיצויים. עוד נקבע, כי המשיבה עלולה להיפגע בצורה קשה אם צו המניעה הזמני יישאר על כנו.
5. חרף טענותיה של המבקשת, לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב בהכרעתו של בית-משפט קמא. הנתון המרכזי, שלעת הזו אין חולקין עליו, הוא שההפרה מצידה של המשיבה, בין אם מדובר בהפרת חוזה, הפרת זכות קניין או הפרה אחרת, הינה הפרה בהיקף שולי שבשולי. על-פי הערכתו של המומחה אכן נעשה שימוש מסויים בתוצרי הפיתוח של ההסכם, אלא שמדובר בחסכון של כשני פרומיל של הזמן הדרוש לתכנון פוד באופן עצמאי. המבקשת טוענת, כי ראוי להותיר את צו המניעה הזמני על כנו, שאם לא כן מתיר בית-המשפט למעשה למשיבה להמשיך בהפרה. המבקשת אף מרחיקה לכת ומתארת את המצב שנוצר כדוגמה של מה שמכונה “הפרה יעילה”. אין צורך להידרש לסוגיה מעניינת זו. מה שברור הוא, כי הותרתו של הסעד הזמני על כנו עשויה היתה ליצור נזק בלתי-מידתי, לאור ההשלכות על המבקשת ועל יחסיה עם חברת גודריץ’. במונחים המקובלים באשר למבחנים למתן סעד זמני ניתן לומר, כי מאזן הנוחות נוטה בצורה בולטת לכיוון המשיבה, אף אם הוכחה לכאורה זכות של המבקשת. במצב הדברים האמור, צדק בית-משפט קמא משהחליט לבטל את צו המניעה הזמני. עם-זאת יש להבהיר, כי ביטולו של הצו אינו שווה ערך למתן היתר למשיבה להמשיך בהפרה. המשיבה תיטיב לעשות אם תפעל לתכנון מחודש של האלמנט המפר, כך שבעתיד לא תחזור ההפרה על עצמה. אף לא נמצא לי שנפל פגם בהחלטה להעביר את החומר שנתפס לידים הנאמנות של פרקליטיה של המשיבה.
6. לצערי הליך גישור אליו הופנו בעלי הדין לא צלח. נראה לי, כי ראוי שהם יעשו ניסיון נוסף להגיע להסכמה במחלוקות שביניהם באופן שייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא ביקשתי תשובה, לא ייפסקו הוצאות.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
