סעיף 23 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדקלמן:
“23. תעודת עובד הציבור
בית-המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות הדין, לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי; התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה, ואם אין הוא עוד באותו שירות – בידי האחראי על היחידה שבה עבד.”
משמעותה של הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות הנה, כי תעודת עובד הציבור מהווה תחליף לעדות ראשית.
תעודת עובד ציבור נועדה במהותה לאפשר לבית-המשפט על-פי שיקול-דעתו, לקיים תחליף לעדות של עד שהוא עובד ציבור, המתייחסת לדבר שנרשם במסמך רשמי. במקרה זה רשאי בית-המשפט לקבל כראיה את המסמך גם ללא שיתייצב בפניו עורכו לעדות {תת”ע (ת”א) 20434-10 מדינת ישראל נ’ עומר ברין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
מטרת ההוראת סעיף 23 לפקודת הראיות היא לחסוך בזמנם של עובדי הרשות הציבורית במקרים שבהם נדרשת עדותם בעניין פרטים המעוגנים במסמכים רשמיים, המגיעים אליהם בתוקף תפקידם {ת”פ (אזורי יר’) 446-08 מדינת ישראל – משרד התמ”ת מחלקה משפטית – עו”ז – אחים עלי שקיראת בע”מ, תק-עב 2011(4), 6150, 6151 (2011)}.
מוסד תעודת עובד הציבור נקבע בדין הישראלי מטעמי יעילות, כדי לחסוך בזמנם של עובדי הרשות הציבורית, באשר לפרטי מידע המעוגנים ממילא במסמך רשמי ומגיעים אליהם בתוקף תפקידם. התעודה טובה כראיה לכאורה להוכחת “דבר שנרשם במסמך רשמי” בלבד {י’ קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה, חלק שני, (תש”ע-2009), 943; ראה גם ת”א (חי’) 16795-09-09 מדינת ישראל נ’ יונס סעאדה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת”פ (יר’) 446-08 מ.י. משרד התמ”ת מחלקה משפטית – עו”ז נ’ אחים עלי שקיראת בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
על-פי הוראת סעיף 23 לפקודת הראיות, ניתן לקבל תעודת עובד הציבור כראיה במידה ואין חשש לעיוות-דין {ת”א (שלום נצ’) 1655-02-08 אחמד מועד נ’ איליא נשאשיבי, תק-של 2011(2), 168327, 168328 (2011); תא”ק (שלום ת”א) 5916-04-09 בר טכנולוגיות (ד.ש.) בע”מ נ’ החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע”מ, תק-של 2010(3), 87058, 87063 (2010)}.
תעודת עובד ציבור נחוצה להוכחת עצם קיומו של רישום במסמך רישמי ולא כראיה לאמיתות תוכנו של אותו רישום. לפיכך, אין חשיבות לתאריך שבו נעשתה התעודה או לקביעה בידי מי נעשתה, ובלבד – “שתהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה” {ת”פ (שלום יר’) 4235/06 מדינת ישראל נ’ עטון ריאד, תק-של 2009(1), 40661, 40663 (2009)}.
בהסכמת הצדדים ניתן להגיש תעודת עובד ציבור. כך למשל, ב- חע”מ (שלום ב”ש) 146-05 {נואף אלשייך נ’ מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה שמעונים, תק-של 2011(1), 164510 (2011)} הסכים הסניגור כי במקום זימון העדים ניתן יהיה להסתפק בתעודת עובד ציבור על-פי סעיף 23 לפקודת הראיות.
ב- הע”ז (ת”א) 34333-05-10 {מדינת ישראל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה נ’ אבי ליברמן שרותי הנדסה בע”מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)} קבע בית-המשפט כי בהתאם לסעיף 23 לפקודת הראיות, יש לקבל את תוכנה של תעודת עובד הציבור כמעידה על כך שהעובד נשוא כתב האישום, לא היה, במועד הרלוונטי לכתב האישום, היתר לעבוד בישראל.
“מסמך רשמי” משמעו מסמך שיוכל לשמש לאחר מכן למטרה רשמית {ת”א (צפת) 7617-10-09 סופר אקונומי ישראל בע”מ נ’ מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.
י’ קדמי גורס בספרו {על הראיות, חלק שני, הדין בראי הפסיקה, (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש”ע-2009), 944} כי “מסמך רשמי בהקשר זה – אינו מושג זהה ל”תעודה ציבורית”; ונראה, כי משמעותו דומה לזו שניתנה לו בהקשר לעבירה של זיוף “מסמך רשמי”, שהייתה קבועה בסעיף 338 לפח”פ, 1936…” על רקע זה נקבע: ספק בעיני אם ניתן לומר על רישומים בגין הוצאות שנעשו על-ידי המדינה שהם בגדר ‘מסמך רשמי’ – אינה ניתנת להוכחה באמצעות תעודת עובד ציבור…”.
ב- ת”א (ב”ש) 1225/07 {אפרידר חברה לשיכון בע”מ נ’ עיריית אשקלון, תק-מח 2015(2), 24252 (2015)} נדונה בקשה מטעם הנתבעת להורות על הוצאה מתיק בית-המשפט של תעודת עובד ציבור, שצורפה לראיות צד ג’. בית-המשפט קבע:
“ביום 27.04.15 הגישו המשיבים במסגרת הגשת ראיותיהם, תצהיר עדות ראשית של מהנדס העיריה, אינג’ דוד ירון, ותעודת עובד ציבור חתומה ע”י אינג’ איגור רוזנטל – מהנדס תאגיד המים והביוב מי אשקלון (להלן: “תעודת עובד ציבור”).
לטענת המבקשת, תעודת עובד ציבור של אינג’ רוזנטל אינה עומדת בתנאים המהותיים הקבועים בסעיפים 23 ו- 28 לפקודת הראיות, שכן בהתאם לסעיף 28 לפקודה התעודה אמורה להיות חתומה בידי עובד ציבור, ואינג’ איגור רוזנטל אינו עומד בתנאי זה, כהגדרתו בפקודת הראיות.
כן טוענת המבקשת כי למיטב ידיעתה לא ניתן צו על-ידי שר המשפטים המגדיר את עובדי תאגיד מים וביוב כעובדי ציבור.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי התעודה אינה עומדת בשני תנאים מהותיים נוספים והם: התעודה היא על דבר שנרשם במסמך רשמי ושהחותם על התעודה הינו עובד ציבור שעשה את הרישום/המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה.
לטענתה, מטרתה של תעודת עובד ציבור היא להוכיח עצם קיומו של רישום מסוים במסמך רשמי והיא משמשת כדי לרכז אותם רישומים רשמיים ולהציגם באמצעותה. תעודה כזו לא נועדה לשמש תחליף לעדות ראשית או לאפשר הבאת גרסה עובדתית, עמדה אישית, מסקנות או רשמים אישיים.
במקרה דנן, לטענת המבקשת, התעודה אינה עומדת בדרישות הדין לעניין תוכנה ומהות המסמכים המצורפים, שכן אינג’ רוזנטל מעיד, במסגרתה, בעניינים מקצועיים, כאשר להוכחת הגרסה מצורפים מסמכים שאינם מהווים רישומים רשמיים של הרשות הציבורית אלא דפי חשבונות, מזכרים פנימיים, הצהרת “היעדר תביעות” וחשבוניות וקבלות שהוצאו על-ידי נותני שירותים פרטיים .
לטענת המבקשת, מדובר במסמכים אשר לא מתקיים לגביהם הטעם שביסוד האפשרות להגיש תעודת עובד ציבור ללא העדת עובד הציבור.
בנוסף, טוענת המבקשת, כי על פניו נראה שהמסמכים הכלולים בנספח א’ לתעודה לא נערכו על-ידי אינג’ רוזנטל ולא נתקבלו על ידו.
כן טוענת המבקשת כי במקרים בהם הוגשה לבית-המשפט תעודת עובד ציבור העומדת בדרישות פקודת הראיות עדיין נתון לבית-המשפט שיקול-דעת, על-פי סעיף 23 לפקודת הראיות, שלא לקבלה כראיה אם הוא רואה חשש לעיוות הדין. במקרה דנן, לטענת המבקשת, מקום בו החותם על התעודה הינו בעל דין בתיק או מקורב לבעל דין בתיק, קיים חשש מובנה כי תוכן התעודה יושפע מאינטרסים כאלו או אחרים, על-כן מתעורר החשש לעיוות דין.
המבקשת הסבירה את מועד הגשת הבקשה בכך שראיות המשיבים כפי שהוגשו כעת אינן זהות לתעודות עובד הציבור שהוגשו על ידם בשלב המקדמי.
המשיבים, מנגד, מצביעים על כך שכבר ביום 26.05.14 הם הגישו לבית-המשפט שלוש תעודות ציבור, וביניהם תעודת עובד ציבור של אינג’ איגור רוזנטל, וזאת בהמשך להחלטת בית-המשפט מיום 12.02.14 לפיה המשיבים יגישו לבית-המשפט תעודות עובד ציבור המקיפות ככל הניתן את מהות החיובים שרובצים על הנכס מושא התביעה.
לטענת המשיבים, מאז הגשת תעודת עובד הציבור לא העלתה המבקשת טענות ביחס לאי-עמידתה של התעודה בתנאים הקבועים בפקודת הראיות, וזאת עד לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 11.05.15, בחלוף שנה ממועד הגשת התעודה. על-כן, לטענתם, המבקשת מנועה בשלב זה מלהעלות טענות כנגד התעודה, נוכח השיהוי הכבד בהגשת הבקשה.
לגופו של עניין, מבהירה המשיבה כי אינג’ איגור רוזנטל שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמהנדס מים וביוב בעיריית אשקלון וכי המסמכים בגינם ניתנה התעודה הם מסמכים שנערכו על ידו או שהתקבלו על ידו או שהינם בידיעתו במסגרת תפקידו.
המשיבים מוסיפים, עם-זאת, כי ככל שבית-המשפט יקבע כי התעודה אינה עומדת בתנאים הקבועים בפקודת הראיות, מבוקש כי תינתן החלטה לפיה יש לראות את תעודת עובד הציבור כתצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי התעודה של אינג’ רוזנטל אינה “תעודת עובד ציבור” כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971.
התעודה שנערכה על-ידי אינג’ איגור רוזנטל אינה עומדת בתנאים הנדרשים על-פי פקודת הראיות, שכן עובד תאגיד המים והביוב אינו בגדר “עובד ציבור” כהגדרתו בסעיף 28 לפקודת הראיות. סעיף 28 לפקודה מגדיר “עובד ציבור” באופן הבא…
אין חולק כי עובד תאגיד מים וביוב אינו עובד מדינה ואינו עובד ההסתדרות הציונית העולמית או הסוכנות היהודית לארץ ישראל. תאגיד מים וביוב הינו חברה שהוקמה לפי חוק תאגידי מים וביוב התשס”א-2001. המשיבים גם לא טענו, וממילא לא הראו כי נחתם צו ע”י שר המשפטים לפיו עובדי תאגיד מים וביוב הם עובדי ציבור לעניין זה. העובדה שבעבר שימש אינג’ רוזנטל כמהנדס מים וביוב בעיריית אשקלון אינה משנה מקביעה זו. תעודת עובד ציבור צריכה להיחתם על-ידי מי שהינו עובד ציבור במועד עריכת התעודה ואם אין הוא עוד באותו שירות – בידי האחראי על היחידה שבה עבד. המעמד של אינג’ רוזנטל כעוד ציבור בעירייה אינה עובר עימו למשרתו החדשה בתאגיד “מי אשקלון”.
הבקשה אכן נגועה בשיהוי ניכר. היא הועלתה רק כיום, כשנה לאחר שהתעודה הוגשה לראשונה לתיק בית-המשפט. אולם בכך אין כדי להכשיר את התעודה ולהתגבר על הדרישות העומדות ביסוד ההגדרה של תעודת עובד ציבור.
משקבעתי כי התעודה אינה עומדת בתנאי הסף של סעיף 28 לפקודת הראיות, אין מקום להידרש ליתר הטענות המועלות בבקשה ביחס לאי-קבילותה של התעודה.
ככל שהצדדים השלישיים עומדים על עדותו של אינג’ רוזנטל, עליהם להגיש לבית-המשפט, עובר לדיון ביום 28.05.15, תצהיר של מר רוזנטל.
כמו-כן על מר רוזנטל להתייצב לחקירה נגדית בדיון הקבוע ליום 28.05.15.
יובהר כי התייצבות זו מתחייבת כך או אחרת, גם אלמלא הקביעה כי התעודה אינה תעודת עובד ציבור, נוכח הוראות סעיף 26(א) לפקודת הראיות.
נוכח השיהוי שבהגשת הבקשה, אין צו להוצאות.”
מקור המאמר – abc-israel.it
כל הזכויות שמורות למחבר המאמר. אין להעתיק את המאמר או חלקים ממנו, ללא אישור מפורש מאת המחבר אלא אם כן צויין אחרת.
האמור במאמר זה אינו מהווה כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין ו/או בעל מקצוע רלבנטי אלא מהווה מידע כללי בלבד, אינו מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. כל פעולה שנעשית בהסתמך על המידע המפורט במאמר נעשית על אחריות המשתמש בלבד.
